מערכת כיפת ברזל שמיירטת רקטות מוכתרת גם במבצע הזה כהצלחה גדולה, אבל משלב התכנון ועד שהיא יצאה אל הפועל עמד מפתח המערכת, תא"ל במילואים דני גולד, תחת ביקורת. למרות זאת הוא התעקש והתעקש, וחתר לפיתוח המהיר, טרם האישור של הפרויקט. היום, כשילדים חולמים לשרת במערך וכשרבבות מבינים שבלעדי המערכת היו אבידות רבות בנפש, הוא מסתכל בסיפוק על צעדיו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תא"ל גולד היה אז ראש ענף מחקר ופיתוח במנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) והוא ניסה לשכנע את כולם שכיפת ברזל היא הדבר הבא. בימים האחרונים הוא מעביר את הזמן מריאיון לריאיון שם הוא קוצר שבחים על עבודתו. "המצילה של המבצע" קוראים לה כולם, כשמבינים שהכיפה הזאת מצילה ומגנה על כולנו מדרום הארץ ועד צפונה.
למרות שהוא כבר במילואים, הוא חי עד את המערכת בכל יום. כך לדוגמא היום, כשרסס טיל נפל בפלורנטין לאחר יירוט מוצלח בשמיים על ידי המערכת - הוא הגיע בעצמו לזירה כדי לבחון אותו מקרוב. הוא גם בקשר עם האנשים שמתפעלים את המערכת.
"ראיתי את הסקאדים, לא האמנתי שאין לזה מענה"
בריאיון לחדשות 2 Online נזכר גולד ברגע שבו הבין שמשהו צריך להשתנות, שלא ייתכן שמדינת ישראל החזקה נאלצת לספוג כל כך הרבה טילים. נקודת השבר הייתה במלחמת המפרץ, לפני 23 שנים, אז גולד היה קצין במערך הלוחמה האלקטרונית של חיל האוויר. "הייתי בתל אביב ועצרתי בתחנת דלק עם אח שלי ופתאום ראיתי מעל הראש שלי איך עשרות טילי סקאד פגעו במרכז הארץ. אני זוכר שממש זעמתי, עצבן אותי שמדינת ישראל עם כל הכוח הטכנולוגי האדיר שלה לא נתנה לזה מענה".
בשנת 2004, כשנכנס גולד לתפקידו, הבין שהאיום הרקטי על ישראל הולך ומתגבר. הוא החל בפיתוח בצוותים קטנים ביחידה, ולקח לו שנתיים לשכנע את צה"ל ומשרד הביטחון לתת את הכסף: "הם התנגדו כי לא חשבו שאפשר לעשות את זה טכנולוגית, זה היה נראה להם מדע בדיוני. גם בארץ וגם בעולם אף אחד לא האמין וגם חשבו שזה עוד פרויקט שיעלה מיליארדים וייקח עוד 20-15 שנה עד שהוא יהיה מוכן".
הוא עבר "מסע קשה" עד שאכן הכסף ניתן והפיתוח התממש. אותו פיתוח, שצמח אי שם במוחו של הקצין הצעיר בחורף 91 מציל היום את כל מי שנמצא תחת איום הרקטות: מתחילת מבצע "צוק איתן" יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל כמעט 90 רקטות, למעלה מ-20 מהן היום, ועל כל טיל שמיורט -גולד מרגיש סיפוק גדול.
מבקשים עם גולד תמונות ברחוב
בתקופה האחרונה הוא אף הפך למוכר במיוחד גם בציבור, בשל הראיונות שהעניק לכלי התקשורת. "קורה לי שמזהים אותי ברחוב, באים ללחוץ לי את היד, לבקש תמונה ואנשים מבוגרים מברכים אותי. היום בפלורנטין למשל הרבה זיהו אותי מיד, אני אבל משתדל לחיות את החיים שלי, מתעסק בעבודה שלי בייעוץ טכנולוגי", הוא מעיד.
קשה לו להעריך מה היה קורה אילולא כיפת ברזל לא הייתה קיימת. "קטונתי מלדעת. זה הכל אי ודאות אחת גדולה, יש הרבה פרשנים חוץ ממני. אני חושב שמה שהכיפה הצילה בחיי אדם זה מעל הכל, היא נותנת חלון זמן מוכח לדרג המדיני והצבאי לחשוב מה עושים. זה דבר אסטרטגי שמונע גם נזקים במיליארדים", הוא אומר - אך מדגיש שהיא לא יכולה ליירט הכל ב-100%.
למרות שהוא כבר התרגל ליירוטים והצלחת המערכת זה עדיין לעתים בלתי יאומן מבחינתו: "אתה הולך ברחוב אבל יש מעלייך 'מלחמת כוכבים' וזה משהו לא יאומן. זה מדהים שהחיים נמשכים למרות המלחמה".