בזמן שכל בית ישראל הדליקו את הנר הרביעי של חנוכה, בבית אחד בחיפה חג האורים היה מעט יותר שמח מאחרים. לפני חמש שנים בדיוק שוחררו מהשבי ארבעת המטיילים הישראלים שנחטפו על ידי מחתרת הגרילה ELN הקולומביאנית, בפרשה שהדאיגה מדינה שלמה.
כמו מטיילים רבים בקולומביה, גם ארז אלטויל, בני דניאל, עידו גיא ואורפז אוחיון יצאו לטרק הידוע בעיר האבודה, שצופנת בחובה רכסים מיוערים וטרסות עוצרות נשימה.
ארבעה ימים לאחר שהתחילו בטיול, יחד עם קבוצה של 14 מטיילים נוספים מרחבי העולם, נתקלו בקבוצה של חמושים שהציגה עצמה כמחתרת קומוניסטית. לאחר שהופרדו מהקבוצה, נלקחו הישראלים, יחד עם אזרח בריטי, אזרח ספרדי ואזרחית גרמניה, אל מעמקי היער. 101 ימים הוחזקה הקבוצה בתנאים לא תנאים, כשאי הוודאות מרחפת מעל ראשם.
האוכל הולך ונעלם
עידו גיא, היי טקיסט בן 30, משחזר באוזנינו חוויה מאוד לא נעימה. "החוטפים כל הזמן היו בבריחה, ולכן היו ימים שלא הפסקנו ללכת", סיפר. "לפעמים אפילו 15 שעות ברציפות, בהרים ובאגמים שהגיעו לנו עד גובה הכתפיים. הנקודה הכאובה ביותר הייתה האוכל. בימים הראשונים עוד קיבלנו מעט אורז, אך ככל שנכנסנו למעבה היער, כך כמות האוכל פחתה. רק ברגע שלוקחים לך את האוכל אתה מבין כמה זה חשוב".
בימים שהחטופים לא הלכו, האתגר העיקרי היה ההתמודדות עם השעמום. ויחד עם חוסר המעש הגיע גם ההווי: "עשינו הרבה צחוקים", סיפר גיא. "לא ממש היתה לנו ברירה. פעמים רבות גם צחקנו על החוטפים, ולפי דעתי זה מה שהפך את החוויה לפחות טראומתית ממה שהיתה יכולה להיות".
בני דניאל, היום סטודנט להנדסה, נוטה להסכים עם עידו. "מלבד סיוטים ספורים שיש לי לעיתים רחוקות, המשכתי הלאה לחלוטין", הוא אומר. "החוויה הזאת תמיד תישאר איתי, ואני זוכר כל מה שהיה שם. במבט לאחור זו הייתה חוויה מעצבת שכל דקה בה הייתה סיוט".
74 ימים לאחר שנחטפה הקבוצה, שוחררו האזרח הספרדי והאזרחית הגרמניה. "הם חיבבו את הספרדי מאחר ודיבר את שפתם וסיפר להם שהוא דוגל באידיאולוגיה שלהם", סיפר עידו. "האזרחית הגרמניה פשוט הייתה תיק, מפני שהיה לה יותר קשה מלכולנו".
כאמור, 101 ימים של חוסר ודאות עברה על הקבוצה שהצטמצמה לכדי חמישה. לאחר מאמץ של שני כמרים מהכנסייה הקתולית, לצד פעילות דיפלומטית של השגרירות הישראלית, שוחררו החטופים והוטסו במסוק לבירה בוגוטה, שם פגשו את בני משפחותיהם.
"היה מאוד מרגש", סיפר דוד גיא, אביו של עידו. "הגענו לשדה התעופה וחיכינו למסוקים, וברגע שראיתי אותו - הזלתי דמעה. 60 יום לא קיבלנו מהם אות חיים ופתאום ראיתי אותו מולי. הוא היה רזה, מלוכלך, אבל נראה מצויין".
נזכרים - וצוחקים
חמש שנים לאחר החטיפה, המשפחות כבר ממש הפכו לחבורה. "אנחנו כבר לא מדברים רק על החטיפה", סיפר דוד אבא של עידו. "היום אנחנו מדברים על הא ועל דא. "זה כבר נהיה כמו פגישת מחזור של אנשים מהטירונות", מוסיף בני דניאל. "יש לנו מכנה משותף אחד ועיקרי, החטיפה, אבל אנחנו מדברים על חיי היומיום, שינויים ועדכונים".
בשיחות הללו הם נזכרים גם ברגעים המשעשעים של אותם הימים. "אנחנו מעלים בעיקר דברים מצחיקים", אומר בני דניאל, "כמו הסיפור שאחד החוטפים החליק לנחל ונרטב כולו, או שארז רב עם אחד החוטפים והוא התחיל לירות עליו צרורות של מילים בעברית".
למרות מכשולי השפה, מארק הנדרסון, המטייל הבריטי שנחטף עם הארבעה, הפך להיות חלק מהקבוצה. "ההומור הציני שלו עזר לנו להתמודד עם החוויה ונהיינו חברים לכל דבר", מספר עידו גיא."הוא אפילו בא לישראל במיוחד לחתונה שלי".
נושא כואב שעולה בשיחות של המשפחות בשנים האחרונות הוא הנושא של החייל החטוף גלעד שליט.
"אנחנו מבינים מה הוא עובר", מספר בני. "גם הוא נחטף על ידי ארגון גרילה וגם הוא לא יודע מה קורה איתו. אנחנו מקווים, מכל הלב, שהוא ישוחרר בקרוב".