ישיבת "מקור חיים" התעוררה ביום חמישי לעוד בוקר של אי ודאות. סימני השאלה בבית המדרש נענו בתפילות, בהיעדר תשובות. "אנחנו לא יכולים לחפש אותם בעצמנו אלא רק בתחום הרוחני, בזה אנחנו חזקים כישיבה, זו דרך ההתמודדות שלנו", הסביר הרב דוד רבינוביץ', מראשי ישיבת מקור חיים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הדאגה והחשש לחייהם של גיל-עד שער ונפתלי פרנקל, שניים מבניה של הישיבה, מרחף כעננה על השבילים הציוריים של כפר עציון, מתערבבים לתוך שגרת החיים המדומה בעין הסערה. "לא רצינו לשלוח את החבר'ה הביתה, וההורים רצו להיות קרובים לילדים, אז הזמנו את ההורים לבוא לכאן", סיפר הרב.
אף אחד לא רוצה או יכול להסתיר את הטלטלה שעוברת על התלמידים והרבנים. כל שיעור יומיומי מתנקז לאותה נקודה. "כל חמש דקות כאן זה יום אחר", סיפר הרב דב זינגר, ראש הישיבה. "אנשים אומרים: 'יכולתי לתפוס את פרנקל לעוד כמה דקות, לעכב אותו, לדבר איתו. יש לי ייסורי מצפון שלא עשיתי את זה'. אבל בכאב הזה שאנחנו מרגישים יחד מתגלה כמה אנחנו אוהבים אחד את השני".
גם חבריהם של שני תלמידי הישיבה מתקשים לעכל את היעדרם. "אני ונפתלי היינו באותו חדר, הוא היה למטה, אני למעלה במיטת הקומותיים. הוא הדבר הראשון שראיתי כל בוקר ופתאום הוא לא שם", סיפר דניאל רוזנברג, שותפו לחדר של נפתלי פרנקל.
"אפשר לצחוק, לבכות ולחוש הלם בזמן קצר"
"כואב לראות כל יום את התמונות שלהם באינטרנט או בעיתון אז אתה עובר ישר למטה לכתבה", סיפר בנימין בלבניימן, חברם לכיתה של שני החטופים. "אתה יכול לכעוס על מישהו שמספר בדיחה שחורה, ואז לספר בדיחה שחורה אחרי חמש דקות".
מנקודת מבטם של תלמידי הישיבה החטיפה היא צרה אישית, ומוזר להם שהיא בעצם גם עניין לאומי. "החלטנו שנקרא להם פרנקל ושער, ולא נפתלי וגיל-עד, כדי שיהיה משהו מיוחד בקשר שלנו איתם. אנו חשים בלבול - אפשר לצחוק, לבכות ולהיות בהלם תוך זמן קצר מאוד", סיפר דוד טרגין, חבר נוסף לכיתה.
במידה רבה, צמד המילים "שגרה רגישה" מתאר את הישיבה גם בימים כתיקונם. שירה וניגונים הם חלק מתכנית הלימודים במקום הזה, שהוקם לפני 30 שנה כבריאה חדשה בנוף הישיבות התיכוניות, עם קו חינוכי שנע בין תורת החסידות לתורת היחסות. אל תתנו לכיפות ולגיטרות לבלבל אתכם - את הנערים האלה לא תמצאו על הגבעות אלא מקסימום לומדים בערב מתמטיקה, פיזיקה או מחשבים. מרביתם צפויים להתגייס ליחידות מובחרות בצה"ל, מה שתורם עוד יותר למיתוג הישיבה כמקום שרבים רוצים להתקבל אליו.
בין הביקורים של השרים בנט ואהרונוביץ' ועד התפילות עם הרב הראשי לישראל, היו כאן השבוע גם בחינות בגרות. חבריהם של גיל-עד ונפתלי, או שער ופרנקל כפי שקוראים להם כאן, ניגשו לבחינות, וגם הבגרות בגמרא קיבלה גוון מיוחד. "יהיה לימוד התורה שלנו לזכות אחינו, שנזכה לראותם בקרוב בתוכנו אמן כן יהי רצון", אמר הבוחן לתלמידי כיתה י"א במהלך הבחינה.
"טרמפים הם דרך התחבורה שלנו"
היום שהחל בבחינת בגרות הסתיים עם אביתר בנאי. מוזיקה היא כאמור חלק חשוב החיי התלמידים, ואולי דווקא כשאין מילים היא ממלאת היטב את החלל שנוצר. גם מפגני התמיכה הרבים לא בלמו את הדיון סביב נושא הטרמפים שהיה חלק בלתי נפרד מסיקור החטיפה. "טרמפים הם אמצעי התחבורה שלנו, פשוט אין מספיק קווי אוטובוסים", הודה טרגין. "ברור שצריך למצוא פתרון אחר".
"כתוב: 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו'", אמר הרב זינגר. "אני מזמין כל מי שלא ביקר פה אף פעם לראות איך החיים פה. אם אנשים מנצלים את הסיטואציה כדי לפורר את האחדות, זה חבל מאוד. זה לא ראוי".
גם בישיבה יודעים שככל שהשעות עוברות ואין שום אות חיים מהחטופים - לא מדובר בסימן מבשר טובות. "אנחנו לא מתכחשים למציאות, אנחנו יודעים שיש חשש כבד לחייהם", הודה הרב זינגר. "יש מספיק אנשים שחושבים על התסריט השלילי. התפקיד שלנו הוא לחשוב על האפשרות הטובה".