מדי שנה מביא אלינו יום העצמאות גל געגועים ונוסטלגיה למולדת. אולי זה הקושי שביציאה מטקס יום הזיכרון שארגנה הקהילה באיזה כרך אמריקני, אל הרחוב שאינו עוצר בשום צפירה ואינו יודע דבר וחצי דבר בנושא. אולי זה הגעגוע להרגשת הביחד הקולקטיבית אך האינטימית שכל כך מיוחדת ליום הזה בארץ.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אולי זה היום המיוחד הזה שבו נפשך החצויה בין מערב למזרח כואבת במיוחד, ומתחדדת לך הדילמה הנצחית הזו שלא נותנת לך להרגיש שלם עם זה שאתה מעבר לים. כן, גם לנסות להסביר את יום הזיכרון לילדיך בחצי עברית קלה חצי אנגלית רצוצה ולזכות למבטיהם המשתוממים, אינו מוסיף להרגשה.
אהבת ישראל אצל ישראלים שחיים בחו"ל היא רגש מיוחד. היא חום מהול בכאב, געגועים מהולים בערגה, היא תחושת בית מהולה בתחושה של החמצה. מרבית הישראלים בחו"ל לא עזבו את הארץ בכוונה שלא לחזור. נסיבות חיים שונות גילגלו אותם לחיות מחוץ לישראל ורבים גם מתעתדים לחזור.
מה שמאפיין את מרביתם הם הגעגועים העזים והנפש החצויה, שמתקשה למצוא את נקודת האיזון בין ההזדמנויות מעבר לים לרצון לחיות בבית בישראל. רובם יעשה הכל על מנת שילדיהם יספגו ישראליות, ידברו עברית ויירשו את האהבה של הוריהם לישראל. וההורים - הם מתרפקים על התרבות העברית, מעודכנים בנעשה, חיים את החיים בישראל בכל מובן ודרך אפשרית, מלבד המובן הגיאוגראפי, ומחוברים לטבורה של המדינה בכל אמצעי שמאפשרת המאה ה- 21. רבים אף חוסכים דולר לדולר כדי לאפשר למשפחתם את חופשת הקיץ המיוחלת בישראל, מולדתם.
בארצות הברית חיים על פי הערכות בין 500 ל- 800 אלף ישראלים. רובם עזבו את ישראל ללימודים, רילוקיישן, טיול וסיבות אחרות והחיים או פיתויי הקריירה גלגלו אותם להישאר. למרות השנים הרבות שעברו מאז חיו בישראל, הם עדיין רואים בה בית, חיים אותה ועורגים לה. לרבים, גם אחרי שנים רבות יש חלומות על "השיבה הביתה".
צבא של אוהבי ישראל
בסקר שפרסם ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) עלה כי 57% מהישראלים החיים בחו"ל היו מעוניינים לחזור לישראל. הסקר גם הצביע על תמיכה חסרת סייגים בישראל. 90% מהנסקרים לדוגמא העידו כי כשמבקרים את ישראל הם חשים צורך להגן ולהראות את הצד החיובי שלה ו- 83% מהנסקרים העידו כי עמדתו של מועמד לנשיאות או של חבר קונגרס בסוגיות הנוגעות לישראל משפיעות על החלטתם להצביע עבורו.
ישראל נמצאת במהות קיומם ועמוק בנימי נפשם של מי שעזבוה. הישראלים המתגוררים בצפון אמריקה הם צבא של אוהבי ישראל, הנמצאים בכל מקום חשוב. ניתן למצוא אותם בנדל"ן, בהיי-טק, בעסקים, ברפואה ובאקדמיה, בכל מקום בו מתקבלות החלטות הרות גורל לישראל, בכל מקום בו היא נאבקת על מעמדה הבינלאומי ובכל מקום בו קורים דברים שישפיעו עמוקות על ביטחונה וקיומה.
רק מי שגדל בארץ ושירת בצבא יידע להתמודד ולהסתכל בעיניים לאמירות הקשות מנשוא הנאמרות כלפי מדינת ישראל בחזית ההסברה העויינת בכל מקום בחו"ל, ולהיות השגריר הטוב ביותר שלה. הישראלים בתפוצות הם הראשונים שיקומו להגן ולהסביר, הראשונים שייחלצו בעת צרה, והראשונים שיכאבו את כאבה וישמחו עם הצלחותיה הרבות.
יש שיאמרו שזו לא חכמה לחיות באמריקה ולדבר על פטריוטיות ישראלית. אני מסכים שלישראלי שחי בחו"ל יש בעיקר חובות כלפי מדינת ישראל ופחות זכויות. ישראל גידלה אותנו, חינכה אותנו ועשתה אותנו מי שאנחנו. מי שחיים בישראל תורמים למדינה מידי יום, משלמים מיסים ומשרתים במילואים.
גם אנחנו, הישראלים החיים בחו"ל, משתדלים לעשות למען ישראל ככל שביכולתנו. הישראלים בארה"ב מעורבים בפעילות פרו-ישראלית עניפה, ומשקיעים מיליוני דולרים מדי שנה בהגנה על ישראל ובהסברתה. אבל העמדת משאבים כספיים לצדה של ישראל אינו הדבר היחיד שנעשה, אלא גם עמידה איתנה לצדה של ישראל. הקהילה הישראלית-אמריקאית מגויסת באופן יומיומי למלחמה על דעת הקהל האמריקאית והעולמית. פעילותה הנמרצת של הקהילה הישראלית, משפיעה על כתבים, מנהיגים ואזרחים מן השורה במסגרת המאבק על הדעה הציבורית, וכאשר המאבק על ההסברה מוטה לטובת המדינה, זה נותן למנהיגיה של ישראל את אורך הנשימה והזמן הדרוש לקבל החלטות ולבצע פעולות לטובת המדינה וביטחונה, כפי שמנהיגיה רואים לנכון.
הבית בעבר ואולי גם בעתיד
הקהילות הישראליות החיות בחו"ל הינן נכס אסטרטגי למדינת ישראל ורואות את אחד מתפקידן לחזקה ולהעצימה. גם כאשר בני הקהילה הולכים לקולג', רבים מהם מצטרפים לאחוות סטודנטים יהודיות שנלחמות בעמדות האנטי-ישראליות בקמפוסים. גם מועמדים לנשיאות או לקונגרס האמריקאי יודעים שישראל היא תחנה חשובה בדרך לצמרת הממשל, והקהילה הישראלית בארצות הברית משפיעה על זהותם. אלו הם פירות חינוך ועשייה של שנים, ואת המאמצים הללו אנחנו משקיעים במטרה לחזק את הקשרים עם ישראל.
אחרי שתישכח תרועת החצוצרות והזיקוקים בשמי הארץ בערב יום העצמאות, עשרות אלפי ישראלים מכל רחבי ארצות הברית, חברי קונגרס ואנשי מפתח בפוליטיקה האמריקאית יתכנסו לחגוג את יומה הגדול של ישראל בסדרה של פסטיבלים ענקיים שטרם נראו בצפון אמריקה, אותם מארגן ארגון ה- IAC, ואשר יתקיימו במוקדים שונים בארה"ב, כולל בלאס וגאס, במיאמי ובלוס אנג'לס. הפסטיבל בלוס אנג'לס, שם חיה הקהילה הישראלית הגדולה ביותר בארה"ב, יהיה הגדול מכולם ויצבע את לוס אנג'לס בכחול ולבן. 20,000 איש צפויים להשתתף בפסטיבל זה שיציע לקהל שלו יום שכל כולו ישראל, בליבה של עיר הסרטים.
כשגרירי המדינה בחו"ל, אנחנו מציינים את יום חגה גם במרחק 12 אלף קילומטרים, כי מזמן הבנו שאחת מהזכויות של להיות ישראלי בארצות הברית היא הזכות לשרת את מדינת ישראל, לחזק את הקשר בין ארה"ב לישראל, לחזק את המחויבות האמריקאית לישראל ולחבר את הקהילה הישראלית-אמריקאית לחיים היהודיים. אנו רואים את ישראל כמדינת כל העם היהודי, ולא רק של היהודים שגרים בה. ישראל היא הבית בעבר ואולי גם בעתיד אך הלב תמיד היה ונשאר שם, בין חופי התכלת של הים התיכון לאורנים של הרי ירושלים.