הקלישאה הישנה אומרת שתל אביב היא עיר ללא הפסקה. סיבוב קצר בשדרות רוטשילד מראה כי על פניה, הקביעה נכונה: הברים עמוסים, כוסות הבירה מלאות, ובתי הקפה שוקקים אדם. כל זאת, כידוע, בזמן שבדרום הארץ צה"ל נמצא בעיצומו של מבצע עופרת יצוקה, עשרות אלפי חיילים גוייסו למילואים, ויישובי העורף בדרום נמצאים תחת מתקפה מתמדת של רקטות.
במלחמת לבנון השנייה, היו ויכוחים רבים, סביב מה שהיה קרוי "הבועה התל אביבית". טענות רבות נשמעו על כך שתושבי תל אביב מנותקים, אינם מעורבים בנעשה במדינה, וממשיכים בשגרת חייהם למרות הכל.
"אני לא מסכימה עם הקביעה שהתל אביבים הם אדישים", אומרת מורן אבני מתל אביב."רואים שאנשים יוצאים פחות ומעדיפים להישאר בבית". בעל הסושיה הקטנה בה ישבה מורן הסכים עם קביעת הלקוחה שלו: "התחושה היא שפחות אנשים יוצאים מהבית", אמר. "כנראה מרגישים את הלחץ".
בבית קפה קטן הממוקם במרכזה של השדרה המטופחת, שתה קפה אלרן כלילי, צעיר העובד באזור. בניגוד לתל אביבים אחרים הוא לא מהסס להשתמש במילה בועה: "צריך להמשיך לחיות ולשמוח", אמר. "יש כאן מספיק מקומות לעשות את זה, ותושבי הדרום מוזמנים לבוא ולחגוג איתנו".
באותו היום בו התבשרה מדינת ישראל על מותו של החייל דביר עמנואלוף, המרחק בין "שדרות" לשדרות רוטשילד נראה בלתי נתפס. "כנראה שהדור שלנו הוא כבר דור אחר, דור שפחות אכפת לו", אמר קובי, מוכר פלאפל בדוכן שנמצא מול פאב תל אביבי ידוע.
"אפשר לקרוא לזה אסקפיזם, אפשר לקרוא לזה אדישות", אמר דוד, שנוהג לפקוד את בית הקפה השכונתי בתום כל יום עבודה. "אבל השורה התחתונה היא שאי אפשר לצפות מאנשים להזדהות עם סבל שהם פשוט לא מכירים".