ראה את המוות בעיניים - ויזניק את המרוץ לחיים: ביום ה-24 למבצע "צוק איתן" פגע פצמ"ר ישירות בכוח של סרן (במיל') עומר לוי שפעל ברצועת עזה - פגיעה קטלנית שגבתה את חייהם של חמישה מחבריו. קצין המילואים נפגע מרסיסים שחדרו לבשרו לכל אורך גופו - מהכתפיים ועד הרגליים. עומר פונה במסוק כשהוא במצב קריטי לבית החולים ברזילי באשקלון, שם ביצעו בו הרופאים החייאה. מחר (שישי), כחודשיים וחצי בלבד לאחר שנע בין חיים ומוות, יזניק עומר את מרוץ עמותת "עלם" בחולון.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"הפצמ"ר נחת בהפתעה גמורה. לא הייתה שום התרעה ואפילו שריקת הפצצה לא נשמעה", משחזר עומר את רגעי האימה של הפגיעה הקטלנית. רסיסי הפצמ"ר פגעו בגבו של עומר, אחת מריאותיו הייתה על סף קריסה. "אני זוכר שיצאתי מהנגמ"ש רגעים לפני שהפצמ"ר נחת ואז נשמע פיצוץ מחריש אוזניים והכל התכסה בענן אפור".
עומר מתאר שהוא חש בכאבים חדים בגבו והתרסק על הארץ. "באותם רגעים עוד לא איבדתי את ההכרה. כל הזמן ניסיתי להזיז את הידיים והרגליים שלי כדי לוודא שאני עדיין בחיים ושאני לא משותק. לא ידעתי מי עוד נפגע בפיצוץ, רק רציתי שיפנו אותי כמה שיותר מהר מהשטח. לא צעקתי ולא בכיתי, רק שאלתי את הרופא שטיפל בי אם אהיה בסדר. הוא ענה לי 'אתה תהיה בסדר. אתה בחיים'. הדבר האחרון שאני זוכר הוא שהרופא הרכיב לי מסיכת חמצן ואז איבדתי את ההכרה".
שלושה ימים לאחר שאיבד את הכרתו על סיפון מסוק הפינוי, פקח עומר את עיניו. "כשהתעוררתי עדיין הייתי מחובר למכונות הנשמה אז רק סימנתי בתנועות ידיים להורים שלי שאני חזק ושהכל יהיה בסדר", נזכר עומר. "באותם רגעים לא הבנתי את ממדי האסון. רק אחרי כמה ימים בישרו לי שלירן אדרי, החבר הכי טוב שלי במילואים וארבעה לוחמים נוספים, דניאל מרש, עמרי טל, שי קושניר ונועם רוזנטל ז"ל נהרגו בפיצוץ".
"יכולתי להיכנע, אבל בחרתי להילחם"
הליך השיקום המהיר של עומר הפליא את רופאיו: "הייתי רגיל רוץ ולהתאמן בחדר כושר כל יום, אך כשאני משווה את המצב שלי כיום למצב בו הייתי לפני חודשיים, אז אין ספק שהשיפור הוא אדיר. לפני חודשיים לא יכולתי לקום מהמיטה. המקסימום שיכולתי לעשות הוא לשבת בכיסא גלגלים. היום אני הולך בכוחות עצמי, מטפס מדרגות ואפילו מפדל טיפה באופניים. בהתחלה השיפור היה בזינוקים גדולים - ממצב בו לא יכולתי ללכת ועד למצב בו אני עומד על הרגליים. היום השיקום הוא בצעדים קטנים יותר, אבל יש לי סבלנות".
"אחרי הפציעה יכולתי לשקוע במרמור, לשכב במיטה ולא לזוז. במקום זה נלחמתי והשקעתי מאמצים אדירים לחזור לעצמי", סיפר עומר בשיחה עם חדשות 2 Online. "הרופאים לא חשבו שהשיקום שלי יהיה כל כך מהיר. הם קיוו שאצליח ללכת רק אחרי החגים. חודש לפני זה כבר הייתי על הרגליים".
לפני הפציעה, התנדב עומר במסגרת לימודיו המשפטיים במרכז הבינתחומי בעמותת עלם. "כל מוצאי שבת היינו יוצאים עם הניידת של עלם, פוגשים בני נוער בסיכון ומסייעים להם. ההתנדבות עם בני הנוער התחילה כייעוץ משפטי אך מהר מאוד ההתנדבות גולשת לכל תחומי החיים - משיחות על יחסים עם בנות ועד שיחות על השירות הצבאי", פירט.
"לעבוד עם בני נוער זה משהו שתמיד היה לי ברור שאני רוצה לעשות. יש הרבה אוכלוסיות שזקוקות לסיוע אבל האלמנט שמשך אותי עם בני נוער היא לא מידת העזרה אלא מידת ההשפעה. העזרה לבני נוער יכולה לשנות חיים. היו בני נוער שבעזרת הצוות של עלם שינו את חייהם ב-180 מעלות", סיפר.
לגבי המירוץ אותו עומד עומר להזניק מחר בחולון מספר עומר כי בשנה שעברה השתתף באירוע כרץ מן המניין. "מיד הסכמתי שהציעו לי להזניק את המרוץ. זה מעמד מאוד מרגש מבחינתי. בעיני אין מטרה ראויה מזו. כל שקל שייתרם באירוע הוא שקל שיופנה לסיוע לבני נוער אשר זקוקים לו. השיקום שלי הוא המסר שלי לבני הנוער של עלם - יכולתי לשקוע אך במקום זה בחרתי להילחם".