משמרות את הטעם של פעם: עונת החגים מביאה עמה בעיקר ניחוחות תבשילים וצבעים משלל עדות ומגזרים. המשותף לרבים מהם הוא המסורת - מתכונים שעברו מדור לדור ונשתמרו עד ימינו - כאלה שאנחנו מחכים להם במיוחד בגלל הנוסטלגיה והזיכרונות שהם מעוררים. אלא שיש מי שעוסק במלאכת שימור הטעם של פעם בכל יום בשנה. כאלה הן האחיות לבית משפחת נקש.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לילי ורונית נקש נולדו בבני ברק להורים שעלו מעירק. מגיל ילדות, הן ליוו אחת את השנייה בתחנות השונות בחיים. הן עברו ביחד הכול ואפילו התחתנו עם שני אחים מאותה משפחה, משפחת סלמון, שחיה לצד משפחתן בבגדד. היום כולם מנהלים יחד את המוסד הקולינרי הוותיק לאוכל מסורתי עירקי "סלמון" בפתח תקווה - ומחזירים את מי שמגיע למקום לריחות, לטעמים, לבית סבתא ולמאכלים שהולכים ונעלמים מהנוף הקולינרי הישראלי.
ומתברר שללילי ורונית יש תפקיד חשוב אף יותר: הן ממשיכות את דרכו של מייסד המסעדה העירקית הראשונה של היישוב היהודי בארץ ישראל, עוד לפני שהייתה מדינה. אביו של בעלה הקים אותה בשנת 1941 ברמת גן, השנה שבה עלה לישראל כמעפיל לא חוקי.
בהמשך, עברה המשפחה לפתח תקווה והמסעדה עברה יחד איתה והוקמה בעיר בשנות ה-60. "היינו הולכות עם העגלות של הילדים ומחלקות את הקובות עם פרוספקטים", הן מספרות. "מפה לאוזן טעמו, זה המליץ לזה וזה המליץ לזה".
לפני חמש שנים, בעלה של לילי, ניסים סלמון, נפטר במפתיע לאחר שלקה בתסמונת נדירה. ללא כל היסוס, נכנסה לילי לנעליו הגדולות של בעלה בניהול המוסד הקולינרי הוותיק שייסד אביו. ולא רק מאכלים עירקיים תמצאו במסעדה בפתח תקווה, אלא גם קרפלעך, גפילטע פיש ואוכל סיני.
"האוכל האותנטי הולך ונעלם", מספרת לילי. "למשל סלונה (תבשיל דג עירקי) הוא מאכל מאוד אותנטי ולא כולם מכירים אותו. תמיד יש לי ויכוחים עם הבן שלי, שלפעמים רוצה להוריד את זה מהתפריט ואני לא מוכנה כי יש אנשים שבאים במיוחד בשביל זה. זה מזכיר להם את הבית. היו אנשים שהזילו דמעות ואמרו שקשה להם שלא סבתא או אמא שלהם הכינו את האוכל".
לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il