לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
א-מיניים
"להיות א-מיני זה להיות אדם שיש לו רצון נמוך עד לא-קיים להגיע לסיטואציה מינית עם אנשים אחרים", מסביר אוריה בן-ברית, בן 29 ופעיל בארגון מא"י - מודעות א-מינית ישראלית. בן ברית מדגיש כי יש הבדל בין משיכה מינית למשיכה רומנטית, וישנם א-מיניים המעוניינים בזוגיות וכאלה שלא: "יש כל שילוב אפשרי, גם מבחינת זהות מגדרית".
לדברי בן ברית, אחד האתגרים המרכזיים בקהילה הא-מינית הוא גודלה בישראל. "הקהילה בארץ קטנה יחסית, וישנם רבים שהם או בארון או לא מודעים לכך שהם א-מיניים", הוא מסביר. הוא עצמו גילה את היותו א-מיני רק שנים אחרי שיצא מהארון כהומוסקסואל: "חשבתי שיש לי תסביכים, כי אני דתי ולא גדלתי עם דיבור על מיניות, אבל אז נתקלתי בהגדרה הזו והבנתי שזה לא מקרי או משהו שיעבור".
הוא מספר שהגילוי הזה שינה את חייו. "פתאום החיים שלי הסתדרו, שמתי יותר דגש על חברויות ומערכות יחסים שהן לאו-דווקא זוגיות", מסביר בן ברית. "אם לאחרים חסר משהו בחיים בלי זוגיות, אצלי זה לא ככה - והיציאה מהארון כא-מיני עזרה לי להיות שלם יותר עם זה שאני רווק ושמח יותר בחברים שלי".
חשוב לו להדגיש כי "עצם השיח הא-מיני - לדבר על מה אנחנו צריכים ומה לא, על מה חשוב ונוח לנו - עוזר להרבה אנשים לדבר על הדברים שחשובים ומפריעים להם במיניות – וזה נושא שלא מדובר".
חושבים שיש לנו בעיה נפשית
אתגר נוסף ניצב בפני אלה בקהילה המעוניינים בזוגיות רומנטית. "יש פערים של רצונות וצרכים", מסביר בן ברית. "חלק מנסים לגשר ולמצוא פתרונות, אבל הרבה פשוט שוללים את האפשרות של זוגיות כזו מיד. יש אנשים שלא מוכנים לשקול אפילו זוגיות שבה יש מעט מין, או אין בכלל. גם קשה למצוא א-מיניים לנהל איתם זוגיות, בגלל שהקהילה כל כך קטנה".
"יש נטייה להגיד לנו שיש לנו בעיה נפשית ולשלוח אותנו לטיפול – כמו בטיפולי המרה", מוסיף בן ברית. "אנחנו בריאים לחלוטין וטוב לנו, לא חסר לנו שום דבר. שמישהו אחד צריך משהו לא אומר שכולם צריכים אותו". עם זאת, הוא רואה שינוי לטובה ביחס לא-מיניים: "בדור הצעיר יש פיצוץ של מידע ומודעות, אבל מצד שני עדיין יש הרבה בורות. גם בתוך הקהילה יש כאלה שתופסים אותנו בתור איום, כאילו אנחנו נגד מיניות – אבל אנחנו לא נגד אף אחד".
ג'נדרפלואיד/א-בינאריים
"יש אנשים שמזדהים כבינאריים – לחלוטין גבר או אישה – ואני מזדהה איפשהו באמצע", מספרת ענבר וגנר, בת 33 ומתנדבת בארגון חוש"ן (חינוך ושינוי). "אני לא מרגישה לחלוטין אישה, אבל להיות גבר זה הדבר האחרון שאני רוצה. במאפיינים שלי, גם הגופניים וגם הרגשיים-נפשיים, אני איפשהו בין האמצע של הרצף המגדרי לבין הקצה הנשי שלו. לפעמים אני מרגישה יותר גברית, ולפעמים בא לי לשחק עם איפור ולקים". לדבריה, מדובר בחלק מהקהילה הטרנסית – אולם היא מדגישה כי "יש טרנסים וטרנסיות שהזהות שלהם בינארית", כלומר שרואים בעצמם גברים או נשים.
לתובנה שהיא א-בינארית הגיעה וגנר לפני כחצי שנה. "בפורים בשנה שעברה התחלתי להופיע כדראג קינג, הופעה על במה כדמות גברית", היא משתפת. "הרגשתי שזה הזיז אצלי משהו. בהתחלה חשבתי שזה מדגיש דווקא את הנשיות שלי, כי אם יש לי קימורים להסתיר זה סימן שאני נשית, אבל משהו בתוכי התנגד לזה. ככה הבנתי שיש פה משהו".
"מה אם זה יידרדר לאלימות?"
לדברי וגנר, הסביבה שלה קיבלה את היציאה שלה מהארון בצורה די טבעית. "אפילו הפסיכולוגית שלי אמרה שהיא ציפתה שאגיע להבנה הזו שלוש פגישות קודם לכן", היא צוחקת. בעלה, עמו היא מקיימת נישואים פתוחים, הגיב גם הוא בהבנה - מלווה בחשש קל. "הוא גבר סיסג'נדר (שהמגדר והמין שלו תואמים) סטרייט, הוא מאוד מקבל אותי וחשוב לו לשמוע את החוויה שלי - אבל הוא קצת חושש שזה ילך לכיוון יותר גברי", היא מודה. "הסברתי לו שאני אותו אדם, רק מגדירה את עצמי עם מילה חדשה".
וגנר לא מהססת להודות שהיא נהנית מפריווילגיות רבות, שרבים ורבות נוספים בקהילה לא נהנים ממנה. "אני עוברת כאישה רוב הזמן, אני אשכנזיה, אני רהוטה, לא נחשפתי לגילויי אלימות, וזו אחת הסיבות שבהתחלה הייתי מהוססת", היא חושפת. "מדי פעם אני חוששת שיפנו אליי בלשון זכר ואז יקלטו שאני 'אישה', ויחשבו שניסיתי לעבוד על מישהו ולהיכנס למקום שהוא לא שלי. זה מכניס אותי למקום של חשש: מה אם זה יידרדר לאלימות?".
פאן-סקסואלים
בנוסף לזהות המגדרית הא-בינארית שלה, וגנר גם מזדהה כבעלת נטייה מינית פאן-סקסואלית. "מדובר ב'אחות' של הבי-סקסואליות - לבי-סקסואלים יש פוטנציאל משיכה ליותר ממגדר אחד, ואילו פאן-סקסואליות היא משיכה לכל המגדרים", היא מסבירה. עם זאת, היא מדגישה כי אין קשר בין השניים. "אני אוהבת להסתכל על זה כמו מכונות מזל: יש חלון שזה המין הביולוגי, השני זה המגדר שלנו, ושלישי זה הנטייה המינית", היא מתארת. "כשמושכים בידית, זה יכול להסתדר בכל סוג של רצף".
גם פני אפרצב בת ה-24 היא פאן-סקסואלית: "עד גיל 21-22 הגדרתי את עצמי כהטרוסקסואלית, כי בסביבה שבה גדלתי היית או הטרוסקסואל או הומוסקסואל/לסבית, ולא נפלתי בקטגוריה השנייה. לא ידעתי לתת לזה שם", היא מסבירה. התובנה היכתה בה, במפתיע, כשקראה כתבה על כוכבת הפופ מיילי סיירוס. "היא הגדירה את עצמה שם כפאן-סקסואלית והסבירה את המשיכה שלה, וממש הייתה לי נפילת אסימון", היא נזכרת.
הגילוי לא היה פשוט. "עם רוב המשפחה שלי אני לא מדברת על זה בכלל", היא מודה. "סבתא שלי קראה על זה בפייסבוק ושאלה אותי, וזה יצר מתיחות. קשה לסבים שלי להבין את זה שכבר לא מספיק שהיום פתוחים עם הומוסקסואליות, מוסיפים עוד שכבות. אני מרגישה שלא יוכלו לקבל אותי עד שלא יבינו את המושג".
גם בתוך הקהילה הגאה עצמה הקבלה לא תמיד פשוטה. "יש את ההומופוביה 'הרגילה' מסטרייטים, ובתוך הקהילה מכנים אותנו 'גיס חמישי'", מספרת וגנר. "פעם התחלתי עם אישה במועדון, ודיברתי במקרה על אקס שלי. היא שאלה אם הייתי סטרייטית, וכשהסברתי לה היא לקחה צעד אחורה ואמרה לי: 'אתן מכניסות מחלות לקהילה שלנו'. היום, אני מדברת על 'פצצת בעלי' – כשאני מזכירה אותו, מסתכלים עליי מוזר".
וגנר מוסיפה שיש הרבה תפיסות מוטעות לגבי פאן-סקסואלים: "חושבים שאנחנו נימפומנים, כל הזמן זוגות ניגשים אליי ומציעים לי להצטרף לשלישיה". אפרצב מסכימה: "יש הרבה סטיגמות, עושים לזה פטישיזציה באתרי היכרויות למשל". לדבריה, בני זוג פוטנציאליים נרתעים מנטייתה המינית: "כשלא מכירים משהו אז נוטים לפחד ממנו. חשש גדול אצל הטרוסקסואלים זה 'האיום הכפול' – במקום היכולת לבגוד רק עם גברים, מוסיפים לזה עוד מגדרים".
"אנחנו היום בעידן שהכל נורא רחב, אין שחור ולבן", מדגישה אפרצב. "אנחנו חיים בספקטרומים, וחשוב שאנשים יבינו את זה. אולי לא מכירים משהו – אז כדאי לנסות להבין. צריך להאמין למי שעומד מולך ומסביר לך משהו, כי יש הרבה יותר מרק העולם שאתה מכיר".