הנשיא התשיעי של מדינת ישראל הובא היום (שישי) למנוחות: בצד המנהיגים וראשי המדינות שדיברו בשבחו של שמעון פרס, ספדו לו גם ילדיו, שבחרו לתאר את הצד המשפחתי והפרטי של מי שהיה עשרות שנים איש ציבור ואחד ממנהיגיה הבולטים של המדינה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בתו של פרס צביה ולדן דיברה על הפרידה משני אנשים - פרס של המדינה ואיש המשפחה ותיארה את הפערים בין התדמית של פרס איש הציבור להתנהלותו כאבא וסבא ולהרגליו האישיים. "אני זוכרת אותו בשנה האחרונה בערבי שבת בביתנו. כשהוא הראשון לקום לקידוש, מחזיק בידו את הברכון עם שירי השבת, המודפס בגופן קטן, מפענח את מילות השירים דרך העדשות העבות של משקפיו. לא מדלג על אף מלה, שר במלוא הגרון".
"אני הייתי עדה לגבר צעיר שהפעיל את כישוריו היצירתיים כדי להאכיל אותנו. שחתך סנדוויצ'ים למשולשים ולמעוינים 'תטעם, זה - סנדוויץ' בורמזי'", המשיכה. "אבא שהפליא בהמצאותיו, שכל האמצעים היו כשרים בעיניו לפתוח לילד את הפה, לפתות אותו לאכול ולגדול".
ולדן אמרה כי בעיני הציבור הרחב אביה ייזכר כמי שסעד על שולחנות מלכים אבל היא זוכרת אותו "ליד השולחן במסעדה צרפתית, כשהוא לוחש לי: "זה טעים, אבל אין כמו הסלט של אמא".
"ראו בו הרפתקן, שממהר לאמץ כל חידוש, אבל כשנישאתי ובחרתי להיקרא ולדן, לקח לו כמעט שנה לעכל את הרעיון", אמרה. "כל פעם כשנכנסתי הביתה, היה מודיע בקול "סוניה, - תראי, גברת ולדן הגיעה..." מרוצה מעצמו כמו נער".
היא הזכירה את האהבה הגדולה בין אביה לאמה סוניה: "רבים וטובים היו ימי שני חייו, וכל אותן שנים היה איש מאוהב. מאוהב בסוניה. אמא האמינה שאפשר לתקן את אי הצדק שיש בעולם והייתה פנויה בכל עת להקשיב, לתמוך ולעזור. אבא העריץ את התכונה הזאת שלה. רבים וטובים היו ימי שני חייו, וכל אותן שנים, היה איש מאוהב. מאוהב במשפחתו -מאוהב בעם ישראל -מאוהב במדינת ישראל -אוהב ימים לראות טוב ומאוהב בעתיד לבא".
גם הבן יוני בחר לספר על "האבא הפרטי והמשפחתי שלי". הוא אמר כי אביו הגדיר את עצמו כביישן, למרות שהיה תמיד תחת הזרקורים. "היה בינינו קשר עמוק ומיוחד. למרות היעדרויותיו הרבות, תמיד הקפיד לדרוש בשלומנו ולהתעניין, גם ממרחקים גדולים. הוא עזר לי בשעות קשות שהיו לי וגם אני השתדלתי להיות לצדו בשעותיו הקשות, על אף תעצומות הנפש האדירות שהיו לו".
יוני הדגיש את האהבה הגדולה לה זכה אביו בשנים האחרונות: "הייתה לו עדנה ותמיכה חוצת גבולות , בארץ ובעולם, וכל כך שמחתי לראותו מתמוגג מגלי האהבה, אשר גרמו לו להגיע לשיא פריחתו. כשנשאל אבא, מה היה רוצה שיכתבו על מצבת קברו לאחר מותו, הוא אמר ,ללא היסוס - 'מת בטרם עת'. ואכן, אבי היקר, כך אני מרגיש - שהלכת מאיתנו בטרם עת. יכולת לתרום עוד רבות".
הבן הצעיר חמי פרס אמר על אביו: "את דרכך אין איש יכול להמשיך במקומך, אבל רבים מספור הולכים בנתיבך, כל אחת ואחד, על פי דרכו ובאמונתו. ואני ביניהם, כמיטב יכולתי.
"בעשור האחרון של חייך, כנשיא המדינה וכנשיא מרכז פרס, היינו למשפחה קרובה מתמיד", ציין חמי. "אהבתי את הקשר המיוחד שנרקם בינך לבין אשתי שאהבה אותך ודאגה לך כל כך. אהבנו את ארוחות שישי המשותפות, שבתות וחגים שבילינו יחדיו בביתנו שמשקיף אל אגם כנרת, של רחל המשוררת ושל נעמי שמר. קרוב כל כך לאלומות, שעל גרעין מקימיה נמנית.
"נזכור אותך בכל אשר נלך, ובכל שנעשה. נזכור אותך במילים, ונזכור אותך בספרים. נזכור אותך בשירים ונזכור בניגונים. בשבילי הארץ שהקמת, ובמפעלים האדירים שבנית. עיניך החכמות ישתקפו אלינו במבטם של חבריך ואוהביך, בארץ ובעולם, להם היית מנהיג, מורה דרך ואב רוחני".