אבל כבד בישראל: הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמעון פרס הלך הבוקר (רביעי) לעולמו בגיל 93, שבועיים לאחר שאושפז בבית החולים תל השומר בעקבות אירוע מוחי. בימים הראשונים לאחר אשפוזו נרשם שיפור במצבו, אך ביממה האחרונה חלה הידרדרות משמעותית ולפנות בוקר נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. בשעה 07:00 תמסור משפחתו הצהרה מיוחדת. הלוויתו של פרס צפויה להתקיים ביום שישי וטקס מעבר הציבור על פני ארונו בכנסת יתקיים ביום חמישי.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
שמעון פרס הותיר אחריו שלושה ילדים: יהונתן, נחמיה (חמי) וצביה (ציקי). רעייתו סוניה הלכה לעולמה בשנת 2011, בזמן שפרס כיהן כנשיא המדינה. רבים ממנהיגי העולם צפוים להגיע להלווייתו של פרס, חתן פרס נובל ויוזם הסכם אוסלו. הוא ייקבר בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. ארונו יעבור מתל אביב בדרך לירושלים בקברה של רעייתו בבן שמן.
"אנו נפרדים היום בצער עמוק מאבינו, הנשיא התשיעי שמעון פרס", ספד הבוקר בנו של פרס, חמי, ביציאה מבית החולים שיבא בתל השומר שם אושפז אביו. "אבא נמנה על דור המייסדים של מדינת ישראל. הוא שירת את המדינה מיומו הראשון ועד האחרון".
"אבא פעל למען המדינה בנאמנות ובמסירות, כנשיא, כראש ממשלה, כשר ביטחון", הוסיף. "אבא נהג לומר 'גודל האדם כגודל העם אותו הוא משרת'. לא היה לו עניין אחר אלא לשרת את עם ישראל בו האמין ואותו אהב עד נשמת אפו האחרונה".
פרס נולד באוגוסט 1923 בעיירה וישנייבה בבלרוס בשם שמעון פרסקי. בשנת 1934 עלה לארץ עם משפחתו, שהשתקעה בתל אביב. הוא התחנך בכפר הנוער בן שמן ולאחר מכן הקים יחד עם גרעין יוצאי בן שמן את קבוצת "אלומות" בגליל התחתון, שם עבד כרפתן וכרועה צאן.
כבר כשהיה בן 20 נבחר פרס לתפקיד מזכיר תנועת הנוער העובד. ב-1945 התחתן עם סוניה גלמן, בתו של המורה לנגרות. דוד בן גוריון ולוי אשכול זיהו בפרס הצעיר את יכולות השכנוע שלו, וקראו לו לתפקיד במטה ההגנה.
כשנה לאחר מכן, הוא נשלח כראש משלחת משרד הביטחון אל ארצות הברית, שם גם השלים את לימודיו. כשהיה בן 30 בלבד התמנה פרס למנכ"ל משרד הביטחון, אז גם החל לעסוק בנושא הגרעיני ופעל להקמתו של הכור בדימונה.
הפוליטיקאי
ב-1959 נבחר פרס לכנסת והתמנה לסגן שר הביטחון. ב-1965 פרש ממפא"י והצטרף אל בן גוריון בהקמתה של מפלגת רפ"י. לאחר הכישלון שספגה המפלגה, מצא עצמו לראשונה באופוזיציה. בערב מלחמת ששת הימים קרא לאיחוד המפלגות והיה ממייסדי מפלגת העבודה.
פרס שימש בתפקידים רבים בממשלות השונות, וב-1974, בהתמודדות הראשונה שלו מול יצחק רבין על תפקיד יושב ראש מפלגת העבודה - הפסיד. ההפסד הזה יהיה הראשון מבין הפסדים נוספים שיגיעו וידביקו לו את תווית "הלוזר הנצחי".
לאחר התפטרותו של רבין מראשות הממשלה, שימש פרס כממלא מקום לזמן קצר והוצג כמועמד המערך לבחירות - בהן הפסיד ב"מהפך" לבגין. ב-1981 השניים התמודדו שוב ופרס הפסיד, וב-1984 - לאחר שאף גוף לא הצליח להקים קואליציה - סיכמו שמיר ופרס על רוטציה: פרס יעמוד בראשות הממשלה בשנתיים הראשונות, ולאחר מכן יתחלפו השניים בתפקידים.
ממשלת האחדות החזיקה מעמד ואף התמודדה מול משבר כלכלי ומצב ביטחוני דרוך, אך ב-1988 זכה שמיר בבחירות ופרס שב לאופוזיציה. ב-1992 החליטה מפלגת העבודה כי רבין יעמוד בראשה - ובכך "שברה" רצף של 15 שנים בהן פרס היה מועמד המפלגה לבחירות. באותה שנה זכה רבין בבחירות ומינה את פרס לשר החוץ.
למרות היריבות לאורך השנים עם יצחק רבין, השניים הפכו לשותפים לדרך: ב-1994 נחתם הסכם אוסלו, דבר שאף זיכה את שניהם בפרס נובל לשלום. לאחר רצח רבין, שמעון פרס - אז ראש הממשלה - הפסיד בבחירות הישירות לבנימין נתניהו בהפרש של פחות מאחוז.
מזרח תיכון חדש
לאחר ההפסד פרס החליט להקים את "מרכז פרס לשלום" ולהמשיך בפעילות שהפכה להיות מזוהה עמו למען שלום במזרח התיכון, תחת הסיסמה "מזרח תיכון חדש". בשנת 2000 הוא התמודד בפעם הראשונה לתפקיד נשיא המדינה, אך הפסיד למשה קצב בסיבוב השני.
ב-2006 פרס הקים יחד עם אריאל שרון, שפרש מהליכוד, את מפלגת "קדימה". שנה לאחר מכן התמודד שוב על תפקיד כס הנשיאות, והפעם גם זכה בו.
התפקיד הממלכתי החדש לא מנע מפרס להמשיך ולעסוק במדיניות הישראלית מעל במות העולם, ובערוב ימיו הפך לאיש שזוכה לכבוד רב בעולם. הוא קיבל תואר אבירות, נבחר לנשיא כבוד של האינטרנציונל הסוציאליסטי ואירח בארץ מנהיגים רבים, שהגיעו על מנת לחלוק לו כבוד בחגיגות ימי ההולדת שלו ובוועידות הנשיא שהוא אירח בירושלים.
סופר ומשורר
לאורך כל שנותיו בפוליטיקה, המשיך פרס לכתוב ספרים ושירים. ב-2008 הוא זכה אף להלחנת שיריו על ידי אמנים שונים. פרס, למרות גילו, התעקש תמיד להמשיך ולעבוד בלוח זמנים עמוס פגישות ואירועים. בספטמבר 2009 הוא התעלף לאחר שעמד במשך זמן ממושך על בימת הנואמים. למחרת הוא כבר המשיך בסדר יומו כרגיל.
ביולי 2014 פינה את מקומו לראובן ריבלין, ולראשונה מאז שנת 1959 נותר מחוץ למערכת הפוליטית. בינואר 2016 עבר אירוע לב קל, נותח ואושפז - אך לאחר מספר ימים שב לעבודתו כנשיא מכון פרס והמשיך במסעותיו בעולם. באוגוסט 2016 הושתל בליבו קוצב לב.
פרס כיהן כחבר כנסת קרוב ל-48 שנים וכשר ב-12 ממשלות, והיה לאדם הראשון שכיהן גם כראש ממשלה וגם כנשיא. מפוליטיקאי שכינוייו היו "חתרן" ו"לוזר", הוא הפך לדמות ממלכתית הזוכה לכבוד בארץ ובעולם.