מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה עם פרס - והפרידה הכואבת ממנו: בין רבבות האנשים שעלו לרחבת הכנסת בירושלים לחלוק כבוד אחרון לנשיא המנוח פרס, היה גם אדם אחד מיוחד: גיל גרינברג, נכה המרותק לכסא גלגלים, שהכיר את פרס בפעם הראשונה במערכת הבחירות של 1996 - ומאז רקם עמו קשר אישי עמוק ומיוחד מאוד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"הכרתי את פרס לפני 20 שנה בבחירות, אחרי שהצטרפתי לנוער העבודה במערכת הבחירות", סיפר גרינברג לאחר שעבר על פני ארונו של האיש שכל כך אהב. "ההפסד שלו נורא צרם לי והחלטתי לכתוב לו מכתב. סיפרתי לו על נערה עיוורת שלמדה איתי בבי"ס ונולדה ככה, שאלתי אותה אם היא הייתה רוצה פעם לראות, אז היא אמרה לי: 'תשמע, אני מפחדת מאור גדול'. לקחתי את המשפט הזה ותרגמתי אותו למציאות שלנו, ואמרתי לפרס שגם אנחנו מפחדים מהאור הגדול, זה של השינוי".
גרינברג מספר כי לא חשב שהמכתב הזה יגיע לפרס - אלא שהנסיבות הובילו לכך שזה קרה: "אחרי הבחירות הוא הגיע לסניף העבודה בגבעתיים, הזעקתי את אבא שלי שיביא את המכתב מהבית - והוא הועבר לפרס.
"הוא ענה לי וכתב שקיבל אלפי מכתבים לאחר תוצאות הבחירות, אבל שאף אחד מהם לא משתווה בעוצמתו הנפשית והאינטלקטואלית לשלי. הוא כתב לי: 'כתבת בדיו ואני קראתי בדמעות'. הוא אפילו לקח את המכתב ושילב אותו בנאום שלו".
גרינברג ופרס שמרו על קשר במשך שנים והחליפו ביניהם מכתבים, עד שפרס הגיע למסיבת הגיוס של גיל. "התנדבתי לשירות צבאי בדובר צה"ל ושאלו את פרס מה הוא אומר על הגיוס. הוא אמר: 'אני חושב שזה ניצחון גדול בשבילו בחיים שהוא יכול לא לשרת את עצמו אלא את האומה'.
"פתאום בא בן אדם בשיעור קומה כזה, ומספיק שהוא הצביע עליי ואמר לי 'יש בך הרבה יותר ממה שאתה חושב'. זה מרים נפש. היה משהו באנרגיות של האיש הזה שגרם לך להזדקף מול הנוכחות שלו, להיות הגרסה הכי טובה של עצמך".