לירן כהן איבד את אימו אהובה בפיגוע ההתאבדות הרצחני בעפולה ב-1994. הוא היה רק בן 12, אבל כבר אז הוא קיבל את ההחלטה לא להיכנע לשכול ולא להישבר ולעשות משהו שישאיר חותם ויעזור לאנשים. היום הוא כבר בן 35 והוא הבעלים של חברה מצליחה בתחום הביטחוני: "בגיל 12 החלטתי עם עצמי שאני הולך לעשות משהו גדול".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אף פעם לא הלכתי ליום הזיכרון בהר הצופים", הוא מספר. "לא יכולתי להתמודד עם כל ההמולה. יש צפירה וכל מה שעובר לי זה אימא שלי - שאף פעם לא היה לנו קלוז'ר (סגירת מעגל). הלכה ולא חזרה".
החברה של כהן מייצרת פתרונות לבישים לכוחות הביטחון ולמגזר הפרטי. "אימא שלי הלכה ברחוב ובדיוק שהיא עברה התפוצץ שם האוטובוס", שיחזר כהן והסביר שלא סתם הוא בחר בתחום שבו הוא עוסק. "מההדף היא נהרגה ובתור ילד אתה מקבל מכה. ברגע שאתה מאבד חלק משמעותי בחיים שלך אתה מפתח את עצמך".
"אנשים כמוני שאימא שלהם נהרגה ביום הזיכרון - בעיקר ילדים שלא יודעים להתמודד הולכים בסוף לישון בלילה לבד", הוא מסביר. "אני יודע שזו קלישאה, אבל אם ילד בן 14 שעבר משהו דומה ישמע את הסיפור שלי אז אני באמת אשמח שהוא יבין שאפשר לבחור את הדרך ולמנף את האובדן".
"הייתי אטום מאוד רגשית עד לא מזמן", הוא מודה. "היום אני נשוי אבל לקח לי הרבה זמן להגיע לזה. ההתחייבות שלי כלפיה - לא להישבר, להיות בוגר גם בשביל החברה וגם בשביל הסביבה. הניצחון שלי בא לביטוי מול אימא שלי - זה להגן על המשפחה ועל הסביבה, כל זה בא לידי ביטוי במה שאני עושה".
"אם אני מצליח למנוע מוות אחד של חייל - בשבילי זה ניצחון"
"אתה מבין שאימא שלך מתה ואתה ממשיך את החיים", הוסיף. "בתיכון ובבית הספר אתה מרגיש את החוסר - אבל אתה זה שבוחר איך אתה רוצה לגדול. לא נעים להגיד אבל אתה מתבייש, זה לא נעים להגיד 'אימא שלי מתה בפיגוע'. זה לא טופל פסיכולוגית, אז לא היה את זה".
כהן מתאר את ההתמודדות עם הטרגדיה וכילד ומסביר שהחוסר והחלל שנוצרים מייצרים פתח לפרשנות אישית שלו. "אני חשבתי שיש לי במה להתבייש, זה לא נכון בדיעבד, אבל ככה אתה רואה את הדברים".
"יכולתי לקחת את זה למקום רע ולהגיד שהחיים דפוקים, אבל אני בחרתי למנף את זה", הוא אומר. "זו הייתה ההחלטה. עוד לא ידעתי איך איישם את זה אבל המטרה שלי הייתה לצמוח. יש לי בראש תמיד להוביל ותמיד להיות במקום הראשון - לא להתבייש בהיסטוריה שלי ותמיד להיות גאה".
לדבריו המחשבה הזו היא שהובילה אותו להבנה שהוא רוצה לעסוק בתחום הביטחוני ולעזור למנוע מוות מיותר. "אם אני יכול לעזור לחייל אחד, למשפחה אחת אז אני מרגיש מאוד טוב עם עצמי. אני איבדתי משהו שלא הייתי אמור לאבד - זה קורה כמעט כל יום".
"לקחתי את זה בשתי ידיים", הוא מתאר. "עשיתי תואר ראשון במדעי הרוח ומנהל עסקים ובשנה ג' לקחתי איתי חבר שהיה אמל"חיסט בצבא והוא זה שתפר את הדברים בפועל. אני בניתי את כל המערך השיווקי וייצרנו גם מוצרים אזרחיים - הכול בהתאמה אישית".
כהן הבין שיש ביקוש למה שהוא עושה ואחרי שנים של עבודה קשה הוא הקים את המותג T9 ופתח מפעל ברעננה. "היום אנחנו החברה השנייה בתחום של הפתרונות המבצעים הטקטים . הכל כחול לבן", הוא אומר בגאווה. "בסוף בחיים מה שצריך לקרות קורה. כל סיפור החיים שלי הוביל אותי להיות גאה במה שאני עושה".