"לא קרה לי שום נס, לו רק יכולתי לא ליפול לתהום ולא לעשות לעצמי סדום - הייתי עושה הכל": שלוש שנים לא פשוטות עברו על יונתן ימפולסקי בן ה-17 מהוד השרון שנפצע קשה לאחר שנפל לתהום במהלך טיול בגליל. אלא שלאחרונה, אחרי תקופת שיקום ארוכה, הוא גילה את המוזיקה ששינתה את חייו ועזרה לו למצוא נחמה וחוזק גם ברגעים הקשים ביותר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מסלול החיים של יונתן השתנה מן הקצה אל הקצה בגיל 14 כשיצא לטיול סיירות סמוך למערת הקשת שבגליל המערבי. במהלך הטיול וברגע אחד של חוסר תשומת לב מצד המדריכים - נפל יונתן לתהום עמוקה ונפצע באורח קשה. כתוצאה מהתאונה הוא נפגע פגיעות רב מערכתיות ברגלו, בפניו ובעיקר - בראשו.
בתום תהליך שיקום בבית לוינשטיין שארך כמעט שנה ואחרי שעבר שורה של ניתוחים מסובכים והפסיד לגמרי את לימודיו כתלמיד כיתה ט', יונתן חזר לספסל הלימודים. אלא שהפעם לא במסגרת רגילה אלא בבית אקשטיין בכפר מל"ל - ארגון שמאפשר לאנשים עם צרכים מיוחדים לשפר את איכות חייהם ולממש את חלומותיהם. שם גם גילה את אהבתו למוזיקה ולגיטרה והבין שבעזרתן - יוכל להתגבר על הכאב ולהצליח בכל מה שרק ירצה.
הוא התחיל לכתוב שירים שעוסקים בחוויותיו האישיות מאז התאונה הקשה, ובשבוע שעבר אף הופיע על בימת מועדון הבארבי בתל אביב כחלק מערב להקות שיזם בית אקשטיין. באירוע ביצע יונתן את השיר "לא קרה לי שום נס", שלדבריו זהו השיר שהוא הכי גאה בו: "תמיד אומרים לי 'קרה לך נס שנשארת בחיים' אבל לא קרה לי שום נס - הכאב הוא אותו כאב והכאב נשאר", הוא מספר.
"אפשר להגיד שהתאונה שינתה את המסלול של החיים שלי", קובע יונתן רגע לפני שהוא עולה להופיע עם השיר שכתב והלחין בעצמו. "בטח הייתי מדריך טיולים, בטח הייתי מטייל בעולם. עכשיו אני לא כל כך רוצה לצאת מהפינה הקטנה שאני נמצא בה. מאוד נוח לי בפינה הזאת. אבל המוזיקה משחררת אותי - כשאני על הבמה אני מרגיש הרבה יותר בנוח".
לדברי אודי ליפשיץ, סמנכ"ל מנהל חטיבת החינוך בבית אקשטיין, "ערב הלהקות הוא אירוע שיא מרגש בעוצמתו שמזמן לתלמידינו חוויה בלתי נשכחת ומעצימה. חוויה זו מלווה אותם לאורך שנים ומחזקת משמעותית את תחושת המסוגלות שלהם, תורמת רבות להתפתחות האישית והמוזיקלית שלהם. המופע מהווה ביטוי לעשייה העשירה המתקיימת בבתי הספר שלנו לאורך כל השנה. זו הזדמנות מיוחדת של משפחות התלמידים ליהנות מהכישרון והיכולות של ילדיהם, והזדמנות מיוחדת לתלמידים לבטא את כישרונם בדרך לא שגרתית".
"המוזיקה משחררת אותי, על הבמה אני מרגיש יותר בנוח"
כתוצאה מפגיעת הראש שלו מתמודד יונתן עם מורכבות רגשית גדולה שמשפיעה גם על התפקוד היום-יומי שלו. הוא סובל מהתפרצויות שונות שעליהן הוא מנסה לשלוט, לעיתים קרובות ללא הצלחה, התפרצויות שלא פעם עלו לו גם בחברויות ועלבונות קשים שנזרקו לכיוונו. "קראו לי אוטיסט ועוד כמה שמות גנאי", הוא נזכר. "אבל אני יכול להבין אותם, אמרתי דברים שלא היו צריכים להיאמר תוך כדי ההתפרצויות שלי, אבל אני לא באמת יכול לשלוט בזה".
ובהקשר הזה יש לו גם מסר חשוב להעביר: "בגלל פגיעת הראש שעברתי אני סובל ממורכבויות רגשיות שבגללן אני לא שולט במה שאני עושה", מסביר יונתן. "לא רק מי שיש לו קביים או כיסא גלגלים סובל ממורכבות כלשהי".
"חשוב שאנשים יידעו שמורכבות פנימית לא רואים אבל אם זה מתפרץ החוצה - שיידעו שהוא לא יכול לשלוט על זה", הוא מוסיף. "שיידעו שזה מוצדק, שיחשבו מה עבר על הבן אדם הזה שגרם לו להגיע לסיטואציה הזאת. אני בחרתי לעשות מוזיקה, לכתוב שירים, אבל לא בחרתי להיות נכה. לא בחרתי שאני אלך עם סד כל החיים שלי, לא בחרתי במורכבויות הרגשיות שלי ... לא בחרתי בזה, זה פשוט בא."
את השירים שלו הוא כותב בעזרת אפליקציה בטלפון הנייד שלו שלדבריו הולך איתו תמיד ולכל מקום. בשלב הראשון הוא מתעד וכותב כל סיטואציה שאיתה הוא מתמודד ובהמשך - בוחר איך להפוך את זה לשיר. כך, לדוגמא, את "שיר העידוד" כתב יונתן אחרי שחזר מהוועדה של הביטוח הלאומי שבמהלכה, לטענתו, הרגיש מושפל.
"כמה כוח צריך בשביל לשמוע את כל החסרונות והפצעים, כמה כוח צריך כדי להיות כאן ולחיות את החיים", הוא תוהה במהלך השיר. "אדם צריך משהו שיחזק בשביל שימשיך את המסלול המבוקש. אפשר ליפול אבל לא להתרסק, לרוץ כשאי אפשר ממש. כמה עוז צריך כדי לכתוב על דף על מה שמציק, כמה אומץ בשביל לרצות משהו שקשה קצת להשיג? אני לא אשבר, זה מה שהם רוצים. לא אפול מהקשיים, אני לא אשבר גם כשמעצבן הכל וכל הזמן".
וברוח השיר, יש ליונתן מסר אופטימי נוסף לסיום: "אני מרגיש שמתוך הטראומה אני צמחתי ומתוך הכאב והתסכול והייאוש הצלחתי להביא את עצמי למקום טוב ואגיע למקום טוב אם אני אמשיך ככה. ואני אמשיך", הוא מסכם.
ליצירת קשר עם הכתבת: avivitm@ch2news.co.il