דורה שטינבוים, ניצולת שואה ששרדה את המלחמה כילדה ועלתה לישראל ב-1957, לא זכאית לקצבה חודשית מהמדינה. היא נאלצת לחיות עם זכרונות העבר ולהתמודד עם מצוקות ההווה: "התנדבתי כל החיים, לא חשבתי שיום אחד אני זו שאצטרך. פשוט שכחו אותנו".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
דורה ניצלה 3 פעמים ממוות במהלך המלחמה. "החיילים הגרמנים שאלו: "יהודי?" וישר הוציאו את אמי ואת דודתי, כרכו להן חבל סביב הצוואר והלכו לתלות אותן על עץ", ניזכרה דורה בזוועות. "ואז התפרצה מפי צעקה ענקית "אמא!". הקצין הגרמני הסתובב אחורנית, הסתכל ואמר לחיילים הגרמנים: "האלט, האלט, לעצור, לעצור את התלייה".
ביחד עם אמה ודודתה הצליחה דורה לשרוד את המלחמה, אך משפחתה כולה נספתה בגטו וילנה. היא העבירה את ילדותה במעבר ממסתור למסתור: "בלי אוכל, בלי כלום. היינו לועסים זפת כדי לא להרגיש את הרעב. רעב זה דבר נוראי".
רק כשהמשטר הקומוניסטי פתח את שעריו, בסוף שנות ה-50, היא ואמה עלו לארץ - ולכן אינה זכאית לקצבה החודשית. "נאבקתי וכתבתי ושלחתי ניירות לכל מיני מקומות, אבל שום דבר", סיפרה דורה. "למה הממשלה שלנו מחרימה אותנו? את באה הביתה וכבד לך על הלב. את בוכה, ואף אחד לא רואה אותך".
מידי פעם היא חולמת על קונצרטים והצגות, ערב בו תוכל להתלבש יפה ולא לדאוג: "את בקופסה שלך בבית, ברוך השם שיש טלוויזיה, אבל ככה - מה יש לך בחיים?".