הבריחה הנועזת של זאב ברנע עם אחותו מהרכבת הפרידה אותם מאימם. לאחר תקופה ארוכה עם הפרטיזנים ומסע מלא תלאות הוא השתקע בארץ - ואף זכה לאיחוד מרגש עם אימו. לפני 6.5 שנים הוא נפטר, ואני - הנכדה שלו - כאן כדי להמשיך את הסיפור שלו. "לעולם ועד" - בני נוער מספרים את עדותם של ניצולי שואה ממשפחתם שכבר אינם בן החיים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
סבא זאב, ששמו היה אז וילי זנפט, היה בן 4 כשפרצה המלחמה בגרמניה שבה חיו. אחותו הגדולה סילבי הייתה אז בת 6. מהר מאד נשלח אביו לרכבות המוות. סבא, אימו ואחותו נשארו לבד, עצובים וחסרי כל. כאשר "הגיע תורם" הם נשלחו לרכבות. זה היה היום הנורא ביותר בחייו.
בני המשפחה לא ידעו עדיין מה מחכה להם בתחנה הסופית, אבל התחושה הייתה שצריך לברוח מהרכבת הזאת וכמה שיותר מהר. כשהם נסעו ברכבות, סבא הבחין בחלון פתוח ומבלי לחשוב פעמיים ומבלי להבין את גודל הסכנה, הוא ברח במהרה עם אחותו והשניים יצאו מהרכבת. זו הייתה הפעם האחרונה שהם ראו את אימא שלהם - כך לפחות הם חשבו.
שני האחים רצו מהר מאוד והגיעו ליערות, שם חיו עם הפרטיזנים לתקופה שנראתה והרגישה להם כמו חיים שלמים. יום אחד הם אזרו אומץ והחליטו ללכת ל"כיכר הגוויות", לחפש את הגופה של אביהם. הם חשבו כי אם לא ימצאו את הגופה, ייתכן שאביהם עוד חי - ואם תימצא הגופה, לפחות יידעו מה עלה בגורלו. כשהגיעו למקום, הם לא מצאו אותו.
אבדה באונייה
סבא ואחותו הצליחו לשרוד את המלחמה. כשהחלה העלייה באוניות הם עלו יחד על אונייה לארץ ישראל. הדרך הייתה לא פשוטה ובמהלך המסע אחותו אבדה לו. סבא עבר מאונייה לאונייה כדי לאתר אותה ולבסוף מצא אותה - אלו היו הדקות הארוכות ביותר בחייו. לאחר זמן מה באונייה, גילו אותם הבריטים והעבירו אותם ואת שאר האנשים למחנה מעצר בקפריסין.
הם המתינו שם ליום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ואז סבא ואחותו עלו לארץ. כאן הם פגשו את הדוד שלהם משה, שעזר להם להסתדר בארץ. סבא למד בבית הספר החקלאי כדורי, ולאחר זמן מה קרה לו ולאחותו נס - וכאן הם מצאו את אימם.
סבא זאב נפטר בספטמבר 2012. הוא השאיר אחריו אישה, 4 ילדים ו-13 נכדים. נכדתו הדר ברנע היא חניכת שבט החורש-תל אביב בתנועת הצופים.