אלפי פצצות, רובים ואקדחים - מתחת לרגליים: חלק בלתי נפרד מסיפור תקומת המדינה מסתתר בכלל מתחת לרגליים שלנו. בשנים שקדמו להכרזת המדינה, ניהלו כאן חברי המחתרות האצ"ל, הלח"י וההגנה קרבות אמיצים ונקטו בפעולות נועזות על מנת להבטיח את קיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל, להוביל לעזיבת הבריטים - ולהקמת מדינה יהודית.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
את הנשק ששימש אותם בפעולות הללו הם הטמינו מתחת לאדמה במחבואים שנקראו סליקים. למעשה, לא היה כמעט יישוב בארץ בשנות המנדט האחרונות שלא היה בו סליק - בהם גם קיבוץ יגור, שנמצא דרומית-מזרחית לחיפה, בו שכן הסליק המרכזי בצפון הארץ בתקופה שקדמה לקום המדינה.
עד היום שוכן הסליק ההוא בקיבוץ, וכיום הוא משמש אתר היסטורי בו ניתן להתרשם מסוגי הנשק הרבים שהוחבאו בו. אמנון מאירי, הממונה על ההדרכה במקום, סיפר לנו את סיפורו של הסליק - שהיה ספק הנשק הראשי של אנשי המחתרות - עד שהגיע היום בו נחשף על ידי הבריטים.
"כשחוזרים אחורה מבינים מדוע בחרו אנשי המחתרות להקים סליק דווקא ביגור", מספר מאירי. "הקיבוץ ממוקם קרוב לנמל חיפה - אליו הגיעו האוניות עם הנשק. היה ברור שבעיר עצמה לא ניתן להחביא נשק בכמויות גדולות ולכן התשובה הייתה היישוב הכי קרוב שאינו עיר".
"ביגור לא היו אז מבני אבן רבים, רק הילדים דרו בהם בבתי הילדים. אנשי המחתרות חשבו על בניית סליקים מתחת למבנים הללו", מספר מאירי. "בכל גן ילדים היה ארגז חול שעליו הותקנה נדנדה, שישבה על צינור חלול. מהצינור הזה עשו צינור אוורור לסליק שנבנה מתחת".
המבצע המקיף של הבריטים - וגילוי הסליק
התקופה ההיא אופיינה בשלל התארגנויות של 55 אלף אנשי המחתרות נגד השלטון הבריטי - כשהמטרה הייתה למרר את חייהם של הבריטים, עד שיעזבו את הארץ. פעולות המחתרות הלכו והשתכללו וגבו מהבריטם קורבנות רבים.
"הלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946, זה שזכה לכינוי 'ליל הגשרים', בו פוצצו חברי הפלמ"ח את הגשרים המקשרים בין ארץ ישראל לשכנותיה, היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הבריטים", מספר מאירי. "בנקודה הזו הם החליטו שחייבים להגיב ונקטו בפעולות שונות נגד מנהיגי המחתרות.
לפעולות התקיפות של הבריטים נוספו גם פעולות חיפוש אחר תחמושת ונשק: "הם חשדו כל הזמן שביגור יש נשק מאותן הנסיבות שאנשי המחתרות רצו למקם את הסליק שם - כי זה היה קרוב לנמל.הבריטים הגיעו ליגור עם לא פחות מ-4000 חיילים ושוטרים ויחסי הכוחות היו ברורים".
"בשלב הזה נקרא מזכיר הקיבוץ אל הכוח הבריטי שהגיע למקום ונאמר לו שהחיילים והשוטרים הגיעו ליגור על מנת לחפש עריקים - זאת למרות שהיה ברור מה הם באמת באו לחפש. בדקה ה-90 הם מצאו את הסליק הראשון בבית הילדים", מתאר מאירי, "הם גילו שצינור של הנדנדה הוא בעצם צינור אוורור לסליק. הבריטים חצבו באדמה ומצאו אותו".
כמות הנשק שנמצאה ביגור הייתה אדירה: 500 כלי ירייה שונים ובהם רובים, תת מקלעים, מקלעים ואקדחים, 96 מרגמות מהם 10 מרגמות 3 אינץ', 5000 פצצות, 5000 רימונים, חצי טון חומרי נפץ וכמות עצומה של תחמושת 500 אלף כדורים: "ציוד של חטיבה שלמה במלחמת השחרור מצאו ביגור". בסך הכל התגלו בקיבוץ 33 סליקים - וייתכן שבעתיד עוד יתגלו נוספים.
אם תגיעו היום לקיבוץ יגור, תוכלו לשמוע את הסיפור על הסליק ולחזות מקרוב בסוגי הנשק המגוונים שנמצאו בו. מאירי מאמין שרק בצורה הזו, של הנחלת המורשת והצפת סיפורי העבר בקרב דור העתיד, יובטח המשך קיומו של העם היהודי בישראל - והוא מדגיש בפנינו את החשיבות של שימור האתרים ההיסטוריים כמו הסליק ביגור, שהפך לסמל.
"כשמבקרים מגיעים לסליק, אז לפני שאנחנו יורדים אליו אני לוקח אותם לעץ החרוב העתיק שצומח בסמוך לו ושואל אותם: 'למה צריך לספר תולדות מקום?' מה מחזיק את עץ החרוב חי? השורשים. השורשים הם גם אלה שמחזיקים אותנו כאן בארץ ישראל. זה העבר. יגאל אלון אמר שעם ללא עבר - עתידו לוט בערפל, ולכן - בשביל שיהיה לנו עתיד, צריך לספר את העבר".