שלושה ימים לאחר האסון בנחל צפית בערבה בו נהרגו 10 בני נוער, החניכים והמדריכים במכינה עדיין מתקשים לעכל את מותם של חבריהם. מדריך במכינה שהיה אמור ללמד את אילן בר שלום ז"ל, שגופתה הייתה האחרונה להתגלות, כתב בפייסבוק שלו פוסט אישי על התלמידה שכבר לא ילמד.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בר שלום הייתה מד"צניקית מצטיינת ובתור בת ונכדה של נשות סגל במכינה היא ציפתה להמשיך את דרכן. "התלמידה שכבר לא אלמד", קבע בצער המדריך הצעיר. "אני בוגר ומורה במכינה הקדם צבאית 'בני ציון' בתל אביב. בשיעורים, לומדים החניכים "מחשבה לאומית" - במילים אחרות, איך הופכים תלמידי י"ב תמימים למנהיגים".
"בעוד כמה חודשים, הייתי אמור ללמד את אילן בר שלום", כתב. "אילן היא בת ונכדה של נשות סגל במכינה. לפני כמה ימים, תפסה אותי אמה של אילן וסיפרה לי כמה היא שמחה שהבת שלה תתחנך על ידי. אשרי המקום בו המורה שלי, שמחה על שאני אחנך את הבת שלה. אני כבר לא אזכה ללמד את אילן, אילן תמשיך לשאוף מעלה, אל הפסגה הנכספת, לנצח".
"כל כך רציתי להיות חלק בצמיחתה של אילן, אני בטוח בכל ליבי שהיא הייתה הופכת למנהיגה", המשיך וספד לה המדריך. "אילן, כמו בני נוער רבים, היא מגש הכסף עליו ניתנה מדינת היהודים לפני 70 שנה, והיא היד המגישה את המגש בימינו אנו. הכאב קשה מנשוא".
המדריך המשיך וסיפר על החובות החינוכיות שלו אחרי האסון. ביום עצוב זה, אנו נמדדים כמחנכים", כתב. "כפי שנשבעתי בזמנו לשמור על אזרחי ישראל, אני מתחייב להמשיך ולהעמיד תלמידים הרבה, מנהיגים צעירים בעם ישראל, בדיוק כמו אילן".
המדריך שיתף גם במחשבותיו על אחריות לאומית ותפקידם של אנשי החינוך. "אחריות לאומית היא עניין חמקמק, אפשר שאדם יזנח אותה כל חייו, אך אז לא היינו מוצאים לעצמנו משיאי משואות ביום העצמאות", טען. "מי שלא לוקח אחריות לא משלם מחיר. סלוגן מכינת בני ציון הוא 'היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים'. במכינה זאת נושמים אחריות לאומית. בזמן שכולנו נושאים עינינו בהערצה לדמויות מופת בעם ישראל, יש המכשירים את הדור הבא להיות האנשים שהעיניים נשואות אליהם. אני גאה להיות חלק מקבוצה זו".