הם לחמו לצדם בקרבות עקובים מדם, במערכות מצפון ועד דרום, מימי קום המדינה ועד ימינו - ונושאים עמם עד היום זיכרון של רגע אחד, קשה, כואב ומטלטל: הרגע בו חבריהם לקרב נפגעו מאש האויב ונהרגו, רגע לו היו עדים - וששינה את חייהם לנצח. בפרויקט זיכרון מיוחד של חדשות 2 Online, נזכרים לוחמים ברגעים האחרונים של חבריהם למערכה שלא ישובו עוד.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אלי גלזר נקרא לשירות מילואים בחיל השריון בחזית סיני, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. הוא הגיע לשם יחד עם מפקד המחלקה גדעון (גידי) שנן, אותו הכיר בשירות הסדיר שלו. "הוא היה חניך שלי ובהמשך היינו במילואים בחטיבה 217 של נתק'ה ניר", מספר גלזר. "הציבו אותנו כמחלקת שוטים (דגם של טנק) בחטיבת שרמנים (דגם של טנק)".
"במשך חמישה ימים היינו בקרבות בלימה מול המצרים. גידי ראה שאנשי הקומנדו המצרי עטים עלינו ונתן קריאה בקשר לעלות לעמדות", משחזר גלזר. "אני תפסתי עמדה והוא כבר התקדם קדימה תוך סיכון. אני חיפיתי עליו מהעמדה וברגע מסוים ראיתי שלוחם קומנדו מצרי כורע ברך - ויורה בו אר.פי.ג'י מהצד".
גלזר מספר שגידי השאיר את הטנק שלו במישור והלך לטנק עם צוות שנותר בלי מפקד, כיוון שרצה להמשיך את הלחימה עם הטנק האחר: "הוא ניגש אליי וביקש ממני לעבור לפקד על הטנק ההוא - והוא יעלה על הטנק שלי שיש לו קשר חיצוני, כי הוא היה זקוק לקשר עם המג"ד".
רבע שעה חלפה - והנורא מכל קרה: "לאחר שהחלפנו כלים, גידי היה בטנק עם חצי גוף עליון מחוץ לצריח. פגז ארטילריה נפל ליד הטנק שגידי עמד בו, הטנק שהיה לפני כמה דקות שלי - הוא חטף רסיס וגמר בכך את המלחמה שלו".
גלזר מבין שהוא היה יכול להיות זה שנפגע במקום גידי אילולא היו מתחלפים בכלים. "היינו בהלם. זה קרה אחרי חמישה ימים של לחימה שבה הוא הראה איזה לוחם עז הוא ולא הסכים להשתחרר משום מטלה משותפת. ציפינו ממנו לגדולות ולא התאכזבנו ממנו אף פעם".
צפו בעדות המלאה של אלי גלזר, בה הוא מספר על חברו, גדעון (גידי) שנן ז"ל