הוא היה מפקד נערץ, אגדי. חייליו נשאו אליו עיניים וראו בו מודל לחיקוי. הוא תמיד נשא את נשקו ביד אחת - להיות "מוכן תמיד", הסביר. לא היה בקיא ממנו בידיעת הארץ ומחובר ממנו לאדמה. 17 שנים לאחר שנהרג מפיצוץ מטען ברצועת הביטחון בדרום לבנון, מי שהיו חייליו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, מספרים על המפקד הנדיר שהיה, על האנושיות והענווה שלו - ועל המורשת שהותיר אחריו.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
תא"ל תמיר ידעי, ששימש עד לאחרונה כמפקד אוגדת איו"ש, שמע את השם ארז גרשטיין בפעם הראשונה כששמע על החלק שלקח במבצע "כחול וחום" הנודע. כוח סיירת גולני בפיקודו של גרשטיין חיסל מספר רב של מחבלים בנועיימה שבדרום לבנון.
"שמענו על עלילותיו למרחוק, על המג"ד הזה שנחשב לעילוי", מספר תא"ל ידעי בשיחה עם חדשות 2 Online. "לא אני ולא חבריי תהינו מה מהסיפורים שמספרים עליו אמיתי - היה טבעי שכל מה שאמרו עליו התחבר אליו. יכולת לספר מה שאתה רוצה על ארז - וכולם היו מאמינים. התושייה, אומץ הלב, הניסיון המבצעי העשיר שלו - אלה דברים שאפיינו אותו ודיברו אלינו כקצינים צעירים. גם אחרי שארז נהרג ואני כבר הייתי מג"ד, ההילה שאפפה אותו עדיין הייתה שם. שמו פשוט הלך לפניו".
"הוא היה אגדה כבר בחייו", מספר תא"ל אבי פלד, אז פקודו של גרשטיין והיום ראש החטיבה לקשרי חוץ. "בערך שנה לפני שהוא נהרג יצאנו למרדף אחרי מחבלים, וארז היה הולך בביטחון בזמן שכולם הסתתרו מאחורי הסלעים. הוא הקרין את הביטחון לחייליו לקום ולהסתער - אם הוא הולך ככה בביטחון, אין סיבה שהם לא".
"לא יכול לקרות לו כלום"
"מה שהכי הרשים אותי הוא החיבור של ארז לאדמה - גם ביכולת שלו לדבר עם אחרוני הרובאים בגובה העיניים וגם בחיבור שלו לטבע, לארץ ישראל", מוסיף תא"ל ידעי. "הוא היה יכול לשאול חיילים איזה ציפור מתיישבת על ענף סמוך או איזה צמח מבצבץ מהקרקע ממש לידם. אני זוכר אותו יוצא מהאוהל בו ישן ב-5 בבוקר, עם סנדלים וגזר ביד".
"כשהתגייסתי והגעתי לגולני, רציתי לצאת לסיירת והגעתי לארז לריאיון", מספר תא"ל פלד. "הגעתי ב-8 בבוקר וחיכיתי ליד המשרד שלו עד 12 בלילה. הוא נתן לי לחכות כל היום בשביל לראות כמה אני באמת רוצה את זה".
את הידיעה הטרגית על מותו של ארז קיבלו השניים בהלם מוחלט. תא"ל ידעי התבשר על כך במהלך נסיעה בגזרת חברון: "שמעתי ברדיו שהיה אירוע קשה ושהיה ירי לעבר כוחותינו, ואז התקשרו אליי להודיע שקרה אסון וארז נהרג. אני זוכר שעמדתי שם בצד, לקחתי לעצמי כמה דקות טובות להתאושש. במקרה הזה זה היה קשה הרבה יותר, כי ארז ממש טיפח את התדמית הזו שלא יכול לקרות לו כלום. זה לא היה אמין שמישהו בדרגתו בכלל יכול להיפגע".
"אם לא היה נהרג - הוא כבר היה רמטכ"ל"
"הייתי בלימודים, אף אחד לא האמין שארז יכול למות", מספר תא"ל פלד. "הוא היה בכזו כמות של אירועים ותמיד הוביל קדימה. הייתה סביבו הילה של מפקד מבצעי ברמה שלא רואים כל יום. תמיד אחרי שבן אדם מת מדברים בשבחו - אלא שבמקרה של ארז זה קרה עוד בחייו".
ידעי ופלד בטוחים שניהם כי אם ארז היה חי גם היום, ייתכן וכבר היה מגיע מזמן לראש הפירמידה והיה זוכה לפקד על צה"ל. "זה משהו שללא ספק היה קורה, הוא היה בשכבה העליונה של המפקדים", הסכימו השניים. "דרכו היא נר לרגלינו עד היום. עד היום אנחנו מרגישים תחושה של אובדן, של פספוס. שאם הוא היה פה היום, יש דברים שהיו קורים אחרת. הוא גילם עבורנו את כל מה שהיינו רוצים לראות במפקדים שאנחנו מטפחים היום. הוא היה המודל".