מחרתיים (רביעי) בשעה 20:00 ייפתח יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ו בעצרת הפתיחה הממלכתית בכיכר גטו ורשה במוזיאון יד ושם שבירושלים. יום הזיכרון לשואה ולגבורה יעמוד בסימן המאבק על שמירת רוח האדם בשואה. בעצרת יישאו דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. את אבוקת הזיכרון יעלה יו"ר מועצת יד ושם הרב ישראל מאיר לאו, ואת דבר נציג הניצולים תישא שורדת השואה זהבה רוט.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
במהלך העצרת יודלקו שש משואות על ידי שישה ניצולי שואה, כל אחת לזכר כמיליון יהודים שנספו, ודגלי המדינה יורדו לחצי התורן. את המשואות ידליקו שרה קיין, רוברט טומשוף, יהושע העשיל פריד, יוסף לביא, חיים גרוזביין ולאניה רוזנהאוך - לכל אחד מהם סיפור הישרדות מרשים משלו:
שרה קיין
שרה קיין לבית איזיקוביץ נולדה בשנת 1919 בקאשה שבצ'כוסלובקיה למשפחה מסורתית של שמונה נפשות. בשנת 1938 סופח אזור מגוריה של המשפחה להונגריה. באפריל 1944, כחודש לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, רוכזו יהודי קאשה והעיירות הסמוכות בגטו ובמאי הועברו לבית חרושת ללבנים. בתחילת יוני 1944 גורשו שרה, אחותה אתל והוריה לאושוויץ.
בסלקצייה הופנתה כל משפחתה של שרה לתאי הגזים. שרה ואחותה אתל נלקחו למקלחות ונקלטו בתור אסירות במחנה. שרה פגשה קרובת משפחה ושאלה: "מתי נפגוש את ההורים?" הקרובה הצביעה לעבר הלהבה מהקרמטוריום ואמרה: "אל תחכי להם, הם שם". שרה פרצה בבכי מר. "בתוך שנייה הבנתי שאין לי אף אחד חוץ מאחותי, אתל", סיפרה שרה לימים.
בחורף 1945-1944 הועברו שרה ואתל בקרונות בקר פתוחים, בשלג, למחנה ברגן-בלזן. משם הועברו למחנה פאלרסלבן ולמחרת למחנה פורטה, בו עבדו בבית חרושת לחלקי חילוף למטוסים. לאחר כחודש הוצעדו בצעדת מוות למחנה זלצוודל.
באפריל 1945 שוחרר המחנה על ידי הצבא האמריקני. שרה שקלה 38 ק"ג בלבד. היא ואתל ביקשו לנסוע לארץ ישראל, לאחיה ולאחותה. חייל אמריקני שקיבל את פרטיהן האישיים הקריא את שמותיהן ברדיו. חבר בקיבוץ גן שמואל שעקב אחר השידור שמע את שמותיהן והודיע לאחותן רחל, חברת הקיבוץ, שהן שרדו.
ביולי 1946 עלו שרה, אתל ומרים לארץ ישראל באניית המעפילים "החייל העברי". האנייה נתפסה על ידי הבריטים, ונוסעיה נכלאו במחנה המעצר עתלית. אחרי ששוחררו מעתלית הגיעו לקיבוץ גן שמואל. שרה נישאה לאברהם ז"ל שהיא הכירה עוד בנעוריהם בקאשה, ולהם כיום שלושה ילדים, עשרה נכדים ו-14 נינים.
רוברט טומשוף
רוברט טומשוף נולד בשנת 1916 בדולני קובין שבסלובקיה למשפחה דתית של שמונה נפשות. במרץ 1939, עם עלייתו לשלטון של המשטר הפשיסטי בסלובקיה, גויס רוברט לעבודות כפייה בצבא הסלובקי, ובהן השתתף בבניית מחנות עבודה ליהודים, בהקמת שדות תעופה ובהרחבת ערוץ הדנובה לשם מניעת הצפות.
בשנת 1942 גורשו לאושוויץ אמו של רוברט ואחיו וילי ויוליוס ונרצחו. רוברט ברח מעבודות הכפייה והסתתר בביתה של אחותו בז'ילינה. הוא קיבל מסמכי זהות בדויים בשם נוצרי, אך כשזיהה אותו מכר, נאלץ לברוח שוב.
בתחילת שנת 1944 עבר רוברט לבודפשט במסמכי זהות בדויים חדשים, אולם כעבור זמן לא רב, נתפס והמתין לגירשו למחנה אושוויץ. עד מועד גירושו נכלא רוברט בבית סוהר בבודפשט. כשנדרש בכלא דובר שפות למילוי טפסים, התנדב רוברט לתפקיד ונשלח לאחד המשרדים בכלא. באחת המגירות במשרד מצא רוברט תעודות מעבר חתומות ולקח אחת מהן. לאחר שהפקידים עזבו את מקום עבודתם, חיכה רוברט לחילופי המשמר, לקח ערמת טפסים והודיע לשומר הבניין שעליו להביא אותם בדחיפות לביקורת אל מחוץ לכלא. השומר הורה לו לחכות עד שיסיים לנעול, וכשהסתלק השומר מיהר רוברט לשער, הציג לפני השומרים את תעודת המעבר וברח.
עם סיום המלחמה השתתף רוברט בהקמת מוקד סיוע לפליטים יוצאי צ'כוסלובקיה. הוא ניפק לפליטים מסמכים שסיפקו להם חופש תנועה. לאחר מכן הגיע לפראג, שם שימש מזכיר ההסתדרות הציונית בעיר. במסגרת תפקידו סייע לעלייה ולהשגת נשק ליישוב היהודי בארץ ישראל. ב-1946 נשא לאישה את מרים, ניצולת אושוויץ, וב-1948 עלו השניים לישראל. לרוברט ולמרים בן, בת ושתי נכדות.
יהושע העשיל פריד
יהושע העשיל פריד נולד ב-1930 בוולקה קפושאני שבצ'כוסלובקיה למשפחה של תשע נפשות. אביו היה רב הקהילה, נצר למשפחת רבנים חסידית. באפריל 1944 לאחר שכבשה גרמניה את אזור מגוריו גורש העשיל פריד לגטו אונגוואר ומשם למחנה ההשמדה אושוויץ.
שערו ופאותיו של יהושע גולחו, והוא הועבד בניקוי קרונות, באיסוף חפצי הנרצחים ובניקוי התעלות הסמוכות לרמפה. בתעלות אלו מצאו יהושע וחבריו דברי ערך ומכרו אותם לאסירים פולנים תמורת אוכל. בכל יום חג ניסה יהושע, בנו של רב קהילה וחזן, להשמיע לחבריו את ניגוני החגים ולעודד את רוחם.
במאי 1945, כאשר יהושע וחבריו התפללו תפילת ערבית של ליל שבת, שחרר הצבא האמריקני את המחנה. כששב לביתו בוולקה קפושאני ומצא את אחיותיו: רחל, ניצולת אושוויץ, ושושנה ואסתר שחיו בעת המלחמה בבודפשט בזהות נוצרית. אז נודע ליהושע כי אמו ואחיו התאומים נרצחו בתאי הגז באושוויץ.
בשנת 1948 לאחר עלה יהושע לארץ ישראל בסרטיפיקט של עליית הנוער. בשנת 1952 נשא את רבקה שהוא הכיר באמצעות בן דודה שהיה עמו במחנות. ליהושע ולרבקה שלושה ילדים, 14 נכדים ו-33 נינים.
יוסף לביא
יוסף לביא נולד ב-1928 בבנגזי שבלוב למשפחה דתית של 19 נפשות, נכד לרב אליהו לביא, רב ודיין בבנגזי. יוסף היה חבר התנועה הציונית "מכבי". בשנת 1942, לאחר שאיטליה החלה את חוקי הגזע האיטלקיים על לוב, גורשו כל בני משפחתו של יוסף למחנה הריכוז ג'דו במדינה.
יוסף גורש עם יהודים מלוב לאיטליה ושם נכלאו בעיירה קסטלנובו נה מונטי. בפברואר 1944 גירשו אותם הגרמנים למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בתחילה סירב יוסף לאכול מכיוון שהמזון לא היה כשר, אך לאחר שבוע של רעב נאלץ לאכול כדי להינצל ממוות.
במחנה הציע לו אחד האסירים, יהודי דתי, לעבור טקס בר מצווה. "הנחתי תפילין. הוא ביקש ממני לכבד את הנוכחים, אבל היה לי רק תפוח אדמה קטן. למזלי אישה השיגה לי בושם. שפכתי לכל אחד קצת בושם על היד, וזה היה טקס בר המצווה שלי".
במרץ 1945, במסגרת עסקת חילופי אסירים, הועבר יוסף לצרפת ומשם לספרד ולפורטוגל. יוסף שב לבנגזי שם נפגש עם חיילים מהחי"ל - החטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי שכינויה היה "הבריגדה". חיילי הבריגדה הבריחו את יוסף לארץ ישראל, והוא התגורר בכמה קיבוצים, התנדב לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בקרבות על הקסטל.
יוסף נשא לאישה את איבון, ולהם בן ובת, שבעה נכדים ונינה. הטלית שקיבל בטקס בר המצווה בברגן-בלזן שמורה אתו עד היום.
חיים גרוזביין
חיים גרוזביין נולד ב-1937 בדולהינוב שבפולין (כיום בבלרוס) למשפחה דתית של ארבע נפשות. אביו היה בעליו של אטליז וכן חכר שדות. ביולי 1941 כבשה גרמניה את דולהינוב, ובאפריל 1942 גורשה משפחתו של חיים לגטו, עם היהודים בני העיירה.
הגרמנים גייסו את הגברים לעבודת כפייה מחוץ לגטו. כשיצאו אביו ובן דודו של חיים באחת מקבוצות העבודה, הם נרצחו על ידי הגרמנים. בסוף אפריל התבצעה אקצייה בגטו. חיים ובני משפחתו הסתתרו בבור שהיה חפור מתחת לתנור אך המחבוא התגלה. יושביו אולצו לצאת ונרצחו ביריות ובמכות. חיים ובת דודו רישקה התחבאו בפינות הבור וכך לא התגלו.
לאחר שחזר לביתו שבגטו, הצליח חיים להימלט ליערות, ביחד עם בת דודתו, רישקה, משפחתה של דודתו, דבוסיה ומשפחת השכן לברוח מן הגטו אל היער. הם הצטרפו לקבוצה של יהודים שברחו מהרציחות שהתחוללו בעיירות סמוכות.
ביערות פגשו בפרטיזנים, והם ביקשו להעביר את קבוצת היהודים שעמה נמנה חיים אל מאחורי קו החזית. בעת הצעדה הארוכה נקלעה הקבוצה למארב גרמני, וחיים נורה ונפצע ברגלו. דודתו דבוסיה נשאה אותו על גבה אך לבסוף נאלצה להשאירו מאחור.
פרטיזנים רוסיים מצאו את חיים ביער והעבירוהו למרפאתם, שם נותח. כשעזבו הפרטיזנים את המקום, נותר חיים לבדו ונאלץ לפתח כישורי הישרדות: הוא ישן במחפורות באדמה, הכין כידון מעץ להגנה, למד להבעיר אש, צד נחשים למאכל, שתה ביצי ציפורים, פשט על דירי חזירים בכפרים, גנב את מזונם של החזירים, שאב מים בדלי מבארות האיכרים ולעתים עבד אצל איכר ברעיית פרות ובכל עבודה גופנית שנדרשה.
בתחילת שנות ה-60 עלה חיים לישראל. ב-1965 נשא לאישה את עליזה, ולהם שני בנים וחמישה נכדים.
לאניה רוזנהוך
לאניה רוזנהוך לבית וודקה נולדה בראדום שבפולין בשנת 1920 למשפחה של חמש נפשות. כבר בגיל 17 החלה לאניה ללמוד באוניברסיטת ורשה. עם פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939 שבה לאניה לבית הוריה, ובאפריל 1941 נכלאה המשפחה עם כל יהודי ראדום בגטו שהוקם בעיר.
לאניה נישאה בגטו לחבר נעוריה, מונייק ראקוץ, אולם נאלצה להיפרד ממנו ולעבור עם שתי אחיותיה, בלה ומניה, למחנה עבודה שהוקם בבית חרושת לנשק.
ביולי 1944, בשל התקרבות הצבא האדום, הוצאו לאניה ואחיותיה מראדום והועברו בצעדת מוות ברחבי פולין לטומשוב מזובייצקי ונכלאו. לאחר כעשרה ימים נשלחו ברכבות לאושוויץ, לשם הגיעו ב-3 באוגוסט.
באושוויץ קועקעו מספרים על זרועותיהן של האחיות, שערן גולח וכל רכושן נלקח. בדצמבר 1944 הועברו לאניה ואחיותיה למחנה רוונסבריק ולמחנה מלכוב, תת-מחנה של רוונסבריק. באפריל 1945 שוחררו לאניה ואחיותיה בעסקת חילופי אסירים. הן הגיעו לשוודיה, שם החלה לאניה לעבוד בתור מורה לילדים ניצולי שואה, מטעם עליית הנוער.
במרץ 1948 עלתה לאניה על אניית מעפילים והגיעה לחיפה. היא נקלטה בקיבוץ אפיקים, שם נישאה ליעקב והייתה מורה בקבוצות של נוער עולה. ללאניה וליעקב נולדו שלושה ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים.
בעצרת ייקחו חלק גם הזמר קובי אפללו, וכן משמר כבוד של צה"ל מחטיבת הצנחנים. קטע קריאה מיוחד יבוצע על ידי השחקנית נטע גרטי. את הערב ינחה דני קושמרו. כמו כן, במהלך העצרת תיערך אזכרה מסורתית במהלכה יקרא הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו פרקי תהילים ואילו קדיש יאמר הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב יצחק יוסף. את תפילת אל מלא רחמים יקיים החזן ישראל פרנס.