המחאה של הימים האחרונים נגד שר התחבורה ישראל כץ מתגברת וכוללת עצומה הקוראת להפעלת תחבורה ציבורית בשבת. אחת הטענות המרכזיות של המצדדים היא שמעולם לא חוקק חוק האוסר על כך. בפועל, יש ערים כמו חיפה ואילת שבהם מונהגת, על פי חוק, תחבורה ציבורית בשבת ונשאלת השאלה למה מה שטוב לחיפה לא מתאים לתל אביב?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כמו סוגיות אחרות הקשורות לאורח החיים הציבורי במדינה, גם מדיניות התחבורה הציבורית בשבתות וחגים נובעת מה"סטטוס קוו" - אותו מסמך ששלח בן גוריון ב-1947 לראשי הרבנים בארץ, שבו הציג את החזון שלו למדינה שעתידה לקום בדגש על אורח החיים ביישוב העברי.
במכתב ששלח בן גוריון מטעם הסוכנות הציונית להסתדרות הוא הבהיר את ההסכמה הציבורית: "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי שלהם". מתוך משפט זה הוחלט כי רוב השירותים במדינת ישראל, למעט החיוניים ביותר, לא יופעלו בשבת ובחג. כבר בשלב זה לא הוגדרה התחבורה הציבורית כ"חיונית" לציבור או לכלכלה.
חיפה: "המסר שלנו הוא חיה ותן לחיות"
הנושא עוגן בחקיקה שלוש שנים לאחר הקמת המדינה: חוק "שעות עבודה ומנוחה" מ-1951 אמנם לא עוסק בתחבורה באופן ישיר, אך מציין כי יום השבת הוא יום המנוחה לעובדים היהודים והוא אוסר את העסקתם. בחוק נקבעו מספר סייגים, בהם "עבודה הקשורה באירוח בבתי מלון או שירותים חיוניים", אבל ממשלת ישראל מעולם לא הגדירה את התחבורה הציבורית בישראל כתעסוקה המחייבת את הפרת החוק.
עשר שנים לאחר מכן נקבע בפקודת התעבורה כי שר התחבורה "רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שבהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו".
במערכת הפוליטית פעלו על פי מסמך הסטטוס קוו, אך בחלק מהערים בהן הייתה תחבורה ציבורית לפני קום המדינה - כמו חיפה - היא ממשיכה להתקיים, וכך גם באילת.
"יש כבוד הדדי בעיר"
"אני מאוד שמחה להיות בעיר שבה נמצאה דרך להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, לפני עשרות שנים", אמרה לחדשות 2 Online ממלאת מקום ראש עיריית חיפה, חדווה אלמוג. "כשזה התחיל, לאנשים פה לא היו כמעט מכוניות, וההסכמות נתנו לציבור אפשרויות שוויוניות להגיע לים ולאתרים חשובים אחרים כמו בתי חולים ומפגשים חברתיים".
"תחבורה ציבורית היא לא מותרות, זו חובה", היא הדגישה. "במהלך השנים נמצאה הדרך לא להיכנס לתוך ריכוזי השכונות הדתיות. קווי האוטובוס נוסעים ברחובות הראשיים. גם בתל אביב יש צירים מרכזיים שיכולים לחבר את קצוות העיר, אני לא מבינה למה זה לא קורה. המסר שלי הוא 'חיה ותן לחיות'. אני לא אכנס עם רכב ציבורי לרחוב שבו יש רוב חרדי או דתי. יש כבוד הדדי בעיר הזו".
"צריך להסדיר את הנושא בצורה מחודשת"
ב-1961 ניתנו סמכויות נוספות לשר התחבורה, שעל פי פקודת התעבורה "רשאי לאסור על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. לעניין איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה, יתחשב השר ככל הניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". עוד נקבע בפקודת התעבורה כי הרשות לא תיתן רשיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה, אלא בקו שירות המשרת נוסעים לבית חולים, או המשרת נוסעים ליישוב ספר, או המשרת נוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים, או שהוא חיוני מבחינת ביטחון הציבור, או שהוא חיוני מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית.
אלא שהטיעונים החברתיים והשוויוניים לא משמשים רק את מי שתומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אלא גם את המתנגדים למהלך. מפלגת העבודה, למשל, לא תומכת בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת במטרה להימנע מפגיעה ביום המנוחה ומניצול עובדים.
בארגון "תחבורה בדרך שלנו" טוענים כי הסוגייה הזו אכן מורכבת - מסיבות פוליטיות ומקצועיות. "נהגי אגד מתנגדים מאוד להפעלת קווי אוטובוס בשבת", הם אמרו. "צריך להסדיר את הנושא הזה בצורה מחודשת על בסיס של אמנת גביזון-מדן. במקומות מסוימים זה פרוץ מדי, ובאחרים זה מוגן מדי - תלוי איפה אתה גר".
"זה צריך להיות מקובל על כל הצדדים, וזה צריך לבוא מתוך הידברות לקראת פתרון מוסכם", הוסיפו בארגון "תחבורה בדרך שלנו". "צריך להפעיל רק למקומות חיוניים ובמתכונת מצומצמת, זו אמנה מאוזנת מאוד בעינינו".