לפני שבועות אחדים פתחה כתבת חדשות 2 עמליה דואק את הארון בעליית הגג בדירתה השכורה, הממוקמת שלוש דקות הליכה ממצודת זאב. הקרבה למצודה לא מקרית: הדירה הזו הייתה ביתם של אסתר ויחיאל קדישאי זכרו לברכה, מי שהיה יד ימינו ואיש סודו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין. בעליית הגג היא הופתעה לגלות אוצר של ממש - מאות מסמכים מאובקים ששכבו להם בארון הישן במשך עשרות שנים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
עליית הגג הזו הייתה חדר העבודה שלו. מאז שקדישאי נפטר לפני כשנתיים, אף אחד לא פתח את הארונות הללו. בפסח האחרון, כמצוות הסדר, פתחה דואק את הדלתות ותוך זמן קצר הבינה שמצאה מטמון. כך לדוגמה, אחרי דקות ספורות של חיפוש נמצא תלוש משכורת של מנחם בגין מיולי 1973, עם 1,388 לירות. אבל תלוש המשכורת הישן היה רק קצה הקרחון. הטלפון הראשון לאחר התגלית היה להרצל מקוב, מי שעומד בראש מרכז מורשת בגין. באותו שבוע הוא כבר הגיע לדירה, לראות, להרגיש ולהריח את הממצאים ההיסטוריים. בין שלל המסמכים - גולת הכותרת, מכתב שנשלח לקדישאי מהבית הלבן.
וכך נכתב באיגרת שנשלחה מטעם הנשיא האמריקני דאז ג'ימי קרטר: "הצטערתי שלא נכחת בקבלת הפנים בבית הלבן באחד במאי, לציון יום העצמאות ה-30 של מדינת ישראל. אצרף למכתב זה עותק מדבריי באירוע, ותמונה. בכבוד רב, ג'ימי קרטר". בצירוף למכתב הגיעה תמונה של מדשאות הבית הלבן, תמונה שדהתה עם השנים.
אבל לא רק מכתבים מנשיאים ושרים קדישאי שמר. בין הפריטים גם מסר שנכתב לראש הממשלה - על מפית. "מר בגין שלום! שמי נתן זהבי, העלבת אותי בשארם א-שייח': 'אתה נציג הרווקים או הרוקות? (בגלל שיערי הארוך)'. ביקשת שלא אבזבז את זמנך כי רעייתך ז"ל הייתה חולה. הייתי רוצה לבזבז 10 דקות מזמנך עכשיו". הרצל מקוב מסביר כי כל דבר שהיה קשור לראש הממשלה, נשמר באדיקות על ידי קדישאי.
בארון הנוסף שעדיין לא נפתח, התגלה צד נוסף, קצת אחר של קדישאי ובגין, רשמי הרבה פחות. פוסטרים משועשעים ואפילו את קורות חייו של מקוב עצמו שנשלח אליו בעבר. בין הקוריוזים מסתתר לו חלק נוסף באוצר - כתב ידו של בגין מדברים שנשא בכנס העולמי של בית"ר בשנת 1938. "הכינוס הזה הוא היסטורי", מסביר מקוב. "הייתה בו מחלוקת בין בגין לז'בוטינסקי על הדרך שבה צריך להמשיך את המאבק".
כיאה למטמון היסטורי, גם הוא צריך לחזור לבעלים המקוריים שלו - אל רעייתו של קדישאי, אסתר. "אני ידעתי דבר אחד, שיחיאל שמר כל מיני דברים, כל הזמן אמרתי לו 'יחיאל תראה איזה בלגן, בוא נעשה סדר'. אז הוא אומר לי שהכל היה חשוב. על כל פתק היה לו מה להגיד". אבל אז אנחנו מבינים שמבחינתה, הפתקים והמכתבים ההיסטוריים שיחיאל שמר, מתגמדים לעומת פתק אחד שנשמר בארון כל השנים האלה - מודעת הנישואים שלו ושל רעייתו, דבר שגורם לה לפרוץ בבכי מהתרגשות וגעגועים.
המסמכים יעברו כעת לארכיוני המדינה ולמרכזי המורשת. הארון הישן בעליית הגג מתרוקן לאט-לאט מההיסטוריה שמילאה אותו במשך עשרות שנים, וספק אם כל דבר אחר שייכנס לתוכו ימלא את החלל. הרי היום, מי כבר שומר מפיות ומי עוד שולח מכתבים בדואר בעידן האי-מייל. מעניין איך אדם כמו קדישאי היה מסתדר, בעידן שבו הנייר מפנה את מקומו לצגי המחשב. ואולי זה כלל לא עניין של תקופה, אולי האמת היא שאנשים עם תודעה היסטורית שכזו, מאז ומעולם היו מעטים.