שאלה של חיים ומוות: הם אומנם עוד צעירים, אבל כבר חושבים על המוות. טל ואלעד, שנמצאים בשנות ה-30 לחייהם, החליטו שהם רוצים להיות אלה שמחליטים מה יקרה איתם לאחר מותם. במקום שיקברו אותם - הם החליטו שישרפו את גופותיהם, שיהפכו לאפר. את התהליך מבצעת בין היתר חברת "עלי שלכת", חברה העוסקת בקבורה אזרחית ומבצעת הליך שריפת גופות, הליך שנקרא "אופרה".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אז מדוע אנשים צעירים שעסוקים בלחיות חושבים על המוות? "במדינה שלנו קשה לחיות את החיים שלך איך שאתה רוצה, אז לפחות על המוות שלי ועל מה שיקרה איתי אחרי שאלך אני יכולה להחליט", מספרת טל. "ככה אני אחסוך מהמשפחה שלי את ההחלטות שהם יחשבו שהן הנכונות עבורי".
"הביורוקרטיה והצורך של אנשים לכפות בצורה מסוימת על איך אני ואיפה אקבר לא הייתה מתאימה לי - וכשאתה יכול לקחת את זה בידיים שלך, אז זה נפלא", היא מעידה. "כשחתמתי על הדף עליו כתובה ההחלטה שלי מה לעשות עם האפר שלי, הרגשתי שחרור. אני לא צריכה להיות קשורה לדברים שאני לא מאמינה בהם".
אלעד מאמין שאחרי לכתו לא נשאר ממנו דבר - ולכן אין צורך שגופו יתפוס שטח שרק הולך ומצטמצם. "התרבות של ללכת לבית קברות ולקבור אדם גם אחרי שהגוף נרקב באדמה, זה פשוט בזבוז מטורף של נדל"ן. בתי הקברות בישראל הולכים ומתמלאים והמצוקה גדלה, ובמקביל מצוקת הנדל"ן הולכת וגדלה - ולכן נראה לי מוזר להקדיש מקום לבתי קברות".
"מי שיזכור אותי לא צריך מקום פיזית שהוא צריך לבוא אליו ולקיים בו טקס", מספר אלעד. "אם הוא לא זוכר אותי בשום צורה אחרת אז בית הקברות זה לא מה שחשוב. לכן העדפתי שישרפו אותי ושאין צורך בקבורה".
הילדים פיזרו את האפר של אבא במקום האהוב עליו מכל
"הסיבות לבחירה בתהליך האופרה הן רבות ומגוונות", מספרת איילת נתיב, מנכ"לית בית הלוויות "עלי שלכת". לדבריה, " יש אנשים שמגיעים אלינו כי אין להם שום זיקה לדת, יש כאלו שדואגים למי התהום ויש כאלו שיש להם זיקה לזה דווקא בגלל קשר לשואה או כי יש להם ילדים שמפוזרים במקומות שונים עולם. אנחנו מטפלים ברצונות של אנשים לעשות את זה אחרת, אנשים שלא רוצים שיהיו להם גל-עד או מצבה".
מבין הפונים לחברה שתשרוף את גופתם, יש מי שבוחרים להשאיר את האפר שלהם בכד שיימסר לקרובים אליהם - ויש כאלו שבוחרים לפזר את האפר שלהם במקומות שהיו מיוחדים להם: "הגיעו אליי ילדים שפיזרו את האפר של אבא שלהם על מסלול בחוף הים שבו הוא היה צועד מדי בוקר. יש מישהו שביקש להיות מפוזר ממטוס מעל המצדה או מעל הכינרת. אפר ניתן לפזר בכל מקום, בכל אתר שבו אדם בוחר לעצמו. אפילו בחצר הבית".
טל כבר יודעת היכן יפזרו את האפר שלה לאחר מותה: מחנה קיץ לילדים בקליפורניה - מקום ששינה את חייה לאחר ששימשה בו כמדריכה במשך שנים. עוד ביקשה טל שחלק מהאפר שלה יפוזר בריף הדולפינים באילת - בעקבות האהבה שלה לדולפינים. אלעד בחר שיפזרו את אפרו בכנרת, שבסמוך לה התגורר בעבר.
"ההתעסקות במוות גם מכניסה פרופורציות לחיים וגם מאפשרת לך להסתכל על החיים ממקום מרוחק ולבחון את הניצול של החיים שלך", מוסיפה איילת. "בחיים כל דבר מעצבן אותנו ולא פרופורציונלי. זה גורם לך למצות את מה שיש לך כי אתה באמת לא יודע אף פעם מתי זה ייגמר".