יממה לאחר הפיגוע, החיילים שנרצחו בפיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב בירושלים מובאים היום (שני) למנוחות. הלווייתו של סג"מ ארז אורבך ז"ל החלה בשעה 11:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון; בשעה 14:00 תובא למנוחות סגן שיר חג'אג' ז"ל בת ה-22 ממעלה אדומים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל ובאותה שעה תיטמן סג"מ שירה צור בת ה-20 בית העלמין הצבאי בחיפה; ובשעה 15:00 תובא למנוחות סגן יעל יקותיאל בת ה-20 מגבעתיים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ארז אורבך, בן 20 במותו, נאבק על מנת להתנדב ולהתגייס ושירת במשך כשנה בחיל האוויר. בשנה האחרונה נערך בבסיסו יום הוקרה לחיילים המתנדבים, וארז התבקש לדבר בשם המתנדבים ולספר את סיפורו. "כשהגיע הצו הראשון לגיוס, לא שיערתי איזה מסע ארוך אעבור על מנת להתגייס", אמר באותו נאום. "החשש שלי שלא אוכל להתגייס עקב מחלתי הנדירה – התאמת. צה"ל החליט לפטור אותי משירות: על אף מחלתי, מעולם לא ראיתי את עצמי שונה מאחרים או בעל זכויות יתר".
"ודאי שלא חשבתי שמגיע לי לעשות פחות מאחרים - ידעתי אז, ואני יודע גם היום שאני כמו כולם, כמעט, והחלטתי שאני לא מוותר. אם הצבא לא רוצה שאתגייס לשורותיו – אני אתנדב", אמר בטקס אורבך, שלאחר המתנה ארוכה וטפסים רבים קיבל אישור להתנדב. "אני עושה דברים שמעולם לא העליתי בדעתי שאעשה ואני שותף לדברים שמעולם לא דמיינתי שהם אכן קיימים. אמנם אני בורג קטן במכונה גדולה אבל זהו בורג שבלעדיו המכונה עלולה לא לעבוד... על אף העייפות שבסוף כל יום עבודה, אני מרגיש שזהו חלקי ואותו אני צריך לתת. אני מרגיש מועיל, תורם ומשפיע. אני יודע שהמסע הארוך לגיוסי כמתנדב – השתלם".
הרצל חג'אג', אביה של שיר חג'אג' ז"ל, סיפר הבוקר לחדשות 2 Online על רגעי הפיגוע: "אתמול, בשעה 13:10, הייתי באזור יד מרדכי וראיתי את האמבולנסים נוסעים והבנתי שזה כנראה פיגוע. אחרי כמה דקות הבנתי ששיר הייתה בירושלים: ניסיתי להשיג אותה בוואטסאפ ואני רואה שהיא לא עונה ולא עונה ולא עונה. הפעם האחרונה שהוואטסאפ היה פעיל היה 12:40. התקשרתי והיא גם לא ענתה".
"הספיקה כל כך הרבה דברים"
"חשבתי שיש בלאגן, יש מלא קבוצות שם בטח, אולי היא לא יכולה לענות", הוסיף ונזכר האב. "חזרתי הביתה כי אשתי כבר השתגעה מדאגה: ארבע שעות הסתכלתי באינטרקום ובמצלמה לראות אם נכנסים מקצין העיר, עד שהם הגיעו. כבר אמרו שהודיעו לכל המשפחות אז הייתה ציפייה שלנו שאנחנו לא ביניהן - וחשבנו שאולי לקחו אותם לבה"ד 1 חזרה והיא סך הכל לא יכולה לדבר. אתה נאחז בכל שביב של מידע".
על בתו היקרה שנרצחה בפיגוע אמר: "שיר היא הבכורה שלנו. היא ילדה מדהימה. כל אחד אומר על הבן שלו שהוא מדהים אבל היא באמת הייתה מדהימה. היא למדה בכיתת מצוינות; היא התחילה מכיתה ז' בפרויקט 'מופת' ואחר כך עברה לכיתת מצוינות, למדה בעתודה, סיימה הנדסה ארבע שנים, קיבלה תואר ראשון והתקבלה ליחידה מובחרת במודיעין, ילדה נשמה. אי אפשר בכלל לתאר. זה לא פרח, זה זר פרחים באחד. כל כך הרבה דברים היא הספיקה: פסיכומטרי ביחד עם בגרויות, יחד עם תואר".
האב סיפר כי גם לאחר שסיימה את הלימודים, בתו המשיכה לסייע למערכת החינוך המקומית: "היא לימדה ילדים פה בבתי ספר במעלה אדומים, שיעורים פרטיים. אחרי שלושה שבועות בקורס קצינים היא באה ועשתה שיעורים פרטיים. באה וישבה כדי להכין עבודה להר הרצל. ילדה שצפינו לה גדולות. ילדה מדהימה. הייתה בת 22 וכאילו הספיקה דברים של גיל 40. אשתי והילדים גמורים. זו מכה מאוד מאוד קשה, ילדה בכורה. צריכים להיות חזקים לילדים אבל אני לא יודע מה יהיה".
תמר ניצן, המחנכת של שיר חג'אג' בתיכון, אמרה בשיחה עם חדשות 2 Online: "היא הייתה תלמידה ממש מבריקה במקצועות הריאליים. תמיד הייתה מוכנה לעזור לכולם. נורא צנועה, היה לה הומור דק. היה ברור שתגיע למשהו ברגע שתלך לעתודה, היה ברור שהיא צפויה לגדולות. היא חזרה אחר כך לבית הספר והייתה מתגברת: היא תרגלה את הכיתה החדשה שלי, זה היה כיף שחזרה לבית הספר".
"היא הייתה מאושרת במה שהיא עשתה - כל התלמידים דיברו כל הצניעות שלה אבל גם על השאיפות והנכונות לעזור", נזכרה המחנכת. "היא לא דיברה הרבה אבל מים שקטים חודרים עמוק. זה כל כך קשה לדבר עליה בלשון עבר - כשהייתי צריכה לבשר לכל הכיתה כולם היו פשוט בשוק. לא יכלו לתפוס את זה".
"תמיד הייתה חייכנית"
בבית משפחת יקותיאל בגבעתיים התאספו עם היוודע דבר בשורת האיוב חברים ומכרים של המשפחה כדי לנחם. חברתה של יעל ספדה לה: "הייתה ילדה מלאת אור ושמחת חיים. קשה לתאר בן אדם כזה. כל דבר שהיא עשתה היא עשתה כדי לעזור". היא סיפרה כי סגן יעל יקותיאל יצאה לקורס הקצינים "למרות הקשיים, ונלחמה כדי להישאר בצבא ולתת כל מה שהיא יכולה". החברה הוסיפה: "יעל סיפרה על השיעור הראשון שהיא העבירה. היא הייתה כל כך מלאת סיפוק ואושר".
גם בבית משפחת צור בחיפה הכתה התדהמה את קרובי הנרצחת. "שירה הייתה ילדה מלאת מרץ", סיפר חבר של המשפחה. "היא תמיד הייתה חייכנית, מדריכה בצופים. היא תמיד חשבה איך היא יכולה לתרום". הוא סיפר כי שירה החלה את שירותה הצבאי במסלול של קורס טיס ולאחר מכן הגיעה ליחידה שבה שירתה - עד שהפיגוע גדע את חייה. "היא רק רצתה להמשיך ולהתקדם, אבל לצערנו, שירה שלנו נקטפה בדמי ימיה. את החיוך שלה אי אפשר להפסיק".
