איריס שטרית איבדה את אמה ושלושת אחיה בפיגוע אכזרי שטלטל את קריית שמונה לפני יותר מ-40 שנה. יותר מארבעה עשורים לאחר אותו אירוע נורא, איריס חזרה לבית הספר בו התרחש הפיגוע, על מנת לקבל חזרה את הילקוטים של אחיה. בדרך, היא משתפת ברגשות ובזכרונות שצפים, ויש לה גם מסר לרננה מאיר, בתה של דפנה מאיר ז"ל, שנרצחה השבוע בפיגוע הדקירה בעתניאל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"מעל 40 שנה אבא שלי דיבר על הילקוטים האלה שהם נמצאים איפשהו", מספרת איריס בהתרגשות כשהיא עוברת על החפצים הישנים גדושי הזכרונות. ארבעה עשורים שכבו התיקים באחד המחסנים בעיר, העלו אבק. באחרונה הם נמצאו עם כל הציוד האישי והועברו למנהלת בית הספר, וזו מיהרה להזמין את איריס. "הכל עכשיו כבר מוכר לי. עבודות היצירה האלה והכל, זה חלק מהילדות שלי".
בבוקר ה-11 באפריל 1974 חדרו שלושה מחבלים מלבנון לשטח ישראל בחסות מזג האוויר החורפי. הם הגיעו ברגל לקריית שמונה, נכנסו לבית הספר שהיה ריק מתלמידים בשל חופשת הפסח, ואז חצו את הכביש לבנייני הדירות ברחוב יהודה הלוי הסמוך. "ראיתי שאמא שלי נכנסת לדריכות, היא נעלה את הדלת, ושניות אחר כך הדלת נפרצה. שני מחבלים נכנסו, לא ידענו למה לצפות", משחזרת איריס. היא הצליחה להימלט לחדר סמוך ולהתחבא בארון וחייה ניצלו. אך מהירי נהרגו אמא פאני, ושלושת אחיה - יוכבד, אהרון ומוטי.
לאחר שהמחבלים עזבו את הדירה, נגלה לעיניה מחזה אימים: "יצאתי לכיוון פינת האוכל, מוטי ואהרון היו שכובים זה על זה. סמוך להם אמא שלי מדממת ואחותי יוכבד היו עדיין בהכרה. אמא שלי אמרה להסתתר, ללכת, לא להיות לידן". בפיגוע הקשה נהרגו 18 אנשים. הבניין כמעט נהרס במהלך הקרב עם כוחות הביטחון ואיריס לא שבה אליו מאז. עיר שלמה חוותה טראומה.
היה זה פיגוע הטרור הראשון בישראל בו חדרו מחבלים ליישוב במטרה להרוג כמה שיותר אנשים, בלי כוונה להימלט או לקחת בני ערובה. איריס, שאיבדה את משפחתה מול עיניה, ראתה שלשום במהדורה המרכזית את רננה מאיר, בתה של דפנה שנרצחה לנגד עיניה השבוע בעתניאל, ויש לה מסר חשוב אליה: "גם כשהכוס ריקה תחפשו את הטיפה ששכחו כי היא שם, יש חיים אחר כך, יש נקודות אור. לוותר זה זאת לא אופציה".