נמאס לי מזה שהעירייה של חולדאי מכרה את החופים שלי, שלנו, לבעלי קיוסקים וזכיינים שמכסים את החוף בכיסאות ושמשיות בתשלום. בסיום הקיץ שעבר הובטח שבקיץ הזה הכל יהיה אחרת, שמחצית מכל חוף תישאר פנוייה לטובת ילדים שרוצים לבנות ארמונות בחול ואנשים שרוצים לשבת על מגבת (בחינם!), אבל ההבטחה הזו טבעה במצולות. תסתכלו בדו"ח של אנשי "צלול" מהשבוע שעבר, שהלכו לאורך קו המים וספרו: חוף מציצים – מתוך 125 מטר על קו המים, אפס מטרים פנויים; בננה ביץ' – כנ"ל; חוף הצוק – מתוך 220 מטר על קו המים 2 מטר פנויים, וכן הלאה.
>> לנתן זהבי נמאס מאנשים שמתלוננים על רון חולדאי
בגיל 6 עברתי לגור ליד הים בתל אביב, אבל היום כשאני רוצה לבנות עם הילדים שלי ארמון בחול אני נאלץ לנסוע חצי שעה צפונה או דרומה, לפלמחים או לראשון לציון, לגעש או לחבצלת השרון. אני רוצה ראש עיר שלא אצטרך לברוח בגללו מהעיר שלי.
הרבה תלונות, אפס פתרונות
נמאס לגמרי מהמצב הנוראי באיזור התחנה המרכזית, שפירא בואכה לוינסקי, שם האוכלוסיה הכי חלשה בעיר נאלצת להכיל נוכחות של אוכלוסיה עוד יותר חלשה ממנה – עשרות אלפי מבקש מקלט. התהליך הזה התרחש במהלך שנות שלטונו של חולדאי, והוא, בתגובה, קיטר, התלונן והאשים את הממשלה. אז נכון, הממשלה אשמה. אבל ראש עיר שבאמת דואג לרווחת תושביו היה עולה יחד איתם לירושלים, מתיישב מול לשכת ראש הממשלה ולא זז עד שהבעייה היתה מטופלת באופן יסודי. באותה הזדמנות, אגב, הוא היה מפסיק לשחרר סיסמאות דמגוגיות ופופוליסטיות על גירוש וכליאה (פתרונות לא ישימים ולא אנושיים, כפי שהמציאות מוכיחה מדי יום), אלא לוחץ על הממשלה לייצר פתרון הגיוני, מיידי ומוסרי: לפזר את מבקשי המקלט ברחבי הארץ ברפתות ומשקים חקלאיים, לאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד, להביא תועלת למשק הישראלי ולעצמם ובאותה הזדמנות להחזיר לתושבי דרום תל אביב את החיים השפויים שנלקחו מהם.
נמאס לי מזה שבתל אביב אין בריכה (למעט גורדון, שהיא בריכת מים מלוחים וקפואים ומתאימה לגילאים ולצרכים מסויימים מאוד). אני מתכוון לתל אביב העיר, להבדיל מהשכונות שעוטפות אותה, שבהן יש שורה של מתחמי קאנטרי מהודרים שכדי להתרחץ בהם צריך לקחת משכנתא. כן, מה שאתם שומעים: מאות אלפי תושבים בעיר המובילה בישראל צריכים להיכנס למכונית ולנסוע מחוץ לעיר כשהם רוצים לשחות בבריכה. הזוי, לא? מצד שני, דווקא יש בעיר כמה בריכות – במגדלי היוקרה ובמתחמים המבוצרים של האלפיון - בריכות שעל פי ההבטחות המקוריות היו אמורות להיות פתוחות לציבור, אבל העירייה מעולם לא עשתה דבר כדי לאכוף את זה.
נמאס לי מזה שראש העיר הכי פלורליסטית ודמוקרטית בישראל, הוא אדם צר אופקים שסבור שכל מערכת החינוך צריכה להיראות בדיוק אותו דבר. בלי זרמים, בלי גוונים, בלי השקפות עולם שונות, בלי פלורליזם חינוכי בסיסי. בעשרות ערים ויישובים פועלים בתי ספר דמוקרטיים ואנתרופוסופיים בהרמוניה מלאה עם הרשות המקומית, משרד החינוך הכיר בהם, ורק ראש עיריית תל אביב הכריז עליהם מלחמה, מסרב לספק להם מבנים וממרר את חייהם, בחסות הטיעון הצדקני שהוא 'תומך בחינוך ציבורי'. רוצה חינוך ציבורי? נהדר, תהפוך את הדמוקרטי והאנתרופוסופי לציבורי. הם ישמחו. אבל האמת היא שחולדאי לא מתנגד לחינוך פרטי. הוא מתנגד לאנשים שחושבים קצת אחרת.
נמאס ממגדלי האוליגרכים שהולכים וממלאים את העיר. הם מתנשאים (תרתי משמע) מעל השדרות המרכזיות, מנוכרים ומנותקים מהאנשים הזעירים שהולכים למטה, גטאות של האלפיון שחלקו כלל אינו ישראלי, זרים לעיר, לאווירה ולאנרגיות שלה. הם הופכים בהדרגה את תל אביב לעיר שסתם משפחות וצעירים – שבלעדיהם תל אביב לא היתה תל אביב - לא יכולים להרשות לעצמם לגור בה, אבל כששואלים את חולדאי על מחירי הדיור, הוא מאשים כמובן את הממשלה.
למרות ראש העיר, לא בגלל
נמאס מההרס השיטתי של מעט הטבע שנותר בתל אביב. למשל איזור הדיונות הנפלאות שבעורף חוף תל ברוך. במקום להכריז על האיזור כאי האחרון של טבע עירוני, לטפח אותו ולהנגיש, העירייה מקדמת שם תוכניות דורסניות לחניונים, קניונים, אלפי יחידות דיור ופארק מהונדס. אה, ויישארו גם כמה סנטימטרים של טבע. לא חבל?
נמאס לי לראות כל יום את המצודה הלבנה המכוערת שהפך להיות בניין "הבימה", עוד פרוייקט מגלומני שהושקעו בו יותר ממאה מליון שקל, בזמן שלכל כך הרבה דברים חיוניים בעיר אין כסף.
נמאס לי לשמוע אנשים שאומרים 'מה אתה רוצה, תל אביב פורחת'. במובנים מסויימים, היא באמת פורחת, אבל מה שעושה עיר למה שהיא הם קודם כל האנשים, רק אחר כך מי שמנהל אותה. בכל מקרה, כדאי לדעת שחלק מהדברים הטובים שקרו בתל אביב בשנים האחרונות קרו למרות ראש העיר, ולא בזכותו. למשל, האופניים: במשך שנים חולדאי התבצר בעקשנותו וטען בתוקף שאין סיכוי שהישראלים בכלל והתל אביבים בפרט יעזבו את המכונית הפרטית לטובת אופניים. האסימון, ברוך השם, נפל אצלו בסופו של דבר, אבל את מחיר השנים האבודות אנחנו משלמים יום יום: רובם המכריע של שבילי האופניים ממוקמים על המדרכות, במקום במפלס נפרד, מדי יום מגיעים למיון רוכבים והולכי רגל שנפצעו במפגש הקטלני שמתרחש על המדרכות הצפופות, ודרום העיר עדיין תקוע בימי הביניים. תיירים שמגיעים לעיר מסתערים בחדווה על התל אופן, אבל אז הם נכנסים להלם: איש לא אמר להם שהם יצטרכו לבחור בין פילוס דרכם על המדרכות לבין סיכון חייהם על הכביש.
גם פארק קרית ספר המקסים הוא משהו טוב שכדי להגשים אותו תושבי האיזור היו צריכים להיאבק כמעט עשר שנים בעירייה ובעומד בראשה. האם זה מוגזם לרצות לחיות בעיר שלא צריך לירוק בה דם כדי לקבל פיסת ירוק בין כל הבטון?
נמאס לי לשמוע את חולדאי מסביר שעל כל מה שטוב ועובד בעיר – הוא אחראי, ובכל מה שדפוק – הממשלה אשמה. הממשלה, לפי חולדאי, אשמה למשל בתחבורה הציבורית הגרועה. בולשיט. בעיר גדולה כמו תל אביב איכות התחבורה הציבורית תלוייה בשיתוף פעולה הדוק בין העירייה למשרד התחבורה. ומה לעשות שחולדאי מסוכסך עם שר התחבורה, ולא רק איתו. במשך שנים חולדאי סירב להקצות נתיבים מיוחדים לאוטובוסים, וגם היום עדיין יש בתל אביב מטר אחד על כל עשרה מטרים של נתיבים ייחודיים לתחבורה ציבורית בערים מקבילות במערב. אם לא תינתן לאוטובוסים זכות קדימה, מגיפת המכוניות הפרטיות והחניונים לא תיפסק. תחנות האוטובוס שנבחרו לפני כמה שנים על ידי העירייה הן אולי אסתטיות, עם לוק עאלק פריזאי, אבל לא מספקות מחסה מפני גשם, רוח ובעיקר משמש הקיץ החורכת. אולי אם מישהו שמשתמש באוטובוסים היה בוחר אותן הוא היה הולך על תחנות שמגינות על הנוסעים, לא מפקירות אותם.
נמאס לי לחיות בעיר שבה התושבים נתפסים כמטרד שעלול ללכלך את יצירת האומנות של העירייה – הכיכרות. למשל כיכר הבימה. בוהקת, לוהטת, לא שמישה בשעות השמש שבעה חודשים בשנה, והכי מקומם – הבריכה. בקיץ שעבר בילינו כמה ימים נפלאים באמסטרדם. בכל פינה בעיר ניצבות בריכות שכשוך עירוניות שבהן ילדיי – כמו כל הילדים בעיר – השפריצו והתמוגגו. ואז חזרנו הביתה, רק כדי להיזכר שכשילד עושה את טעות חייו ומתקרב לבריכה בכיכר הבימה מזנק לעברו פקח נוהם ומאיים.
ואם כבר פקחים, ואם כבר חופים, נמאס לי לראות את הסרטים השחורים שמתוחים בחופי הים ומסמנים שאסור להיכנס למים, ואת הפקחים שרודפים אחרי מי שמפר את ההוראה ומנסה להתרחץ. וכל זה, כי לעירייה הכי עשירה בארץ אין כסף למצילים, והיא מפעילה השנה שירותי הצלה בתשעה חופים בלבד, כך שחלק ניכר מרצועת החוף שמשתרעת על 14 קילומטר סגורה ואסורה לרחצה. כבר ציינתי שבראשון יש אחלה חוף?