עברה כבר למעלה משנה מהבוקר ההוא בבית החולים תל השומר. זה היה רגע שאתי מזרחי לא תשכח אף פעם. היא הייתה על מיטת הניתוח, אחרי הרדמה, ופתאום הרגישה הכול.
"ניסיתי להתרכז, להזיז איזה איבר בגוף, לא הצלחתי", מספרת מזרחי. היא הייתה בהלם כשאף אחד מהרופאים בחדר הניתוח לא שם לב שהיא התעוררה מההרדמה המלאה, שהיא מרגישה הכול.
כשאתי מזרחי נכנסה לניתוח מתוכנן בבטן בינואר 2008, היא בכלל לא חששה. זה לא היה הניתוח הראשון שלה. היא גם כבר הכירה את המנתחת. הכול אמור היה להיות בסדר.
ניסיתי להזיז את גופי
"בהתחלה היה נראה לי שאולי אני לא מספיק רדומה", מספרת מזרחי שהייתה בטוחה כי בטח עוד מעט ההרדמה תשפיע. כשהכאב הלך והתחזק היא ניסתה בכל כוחה להזיז איבר בגופה כדי להשב את תשומת ליבם של המנתחים לכך שהיא ערה, אך ללא הועיל, גופה נשאר משותק.
זמן רב עבר עד שאתי מזרחי הצליחה להזיז במקצת את ראשה. "באותו רגע המנתחת צעקה: היא מזיזה את הראש! ואז הורדמתי שוב", מתארת אתי את רגעי הסיוט שחשבה שהגיע לסיומו. אבל, הסיוט נמשך, מה שאתי מכנה הסיוט השני שלה, מטריד אפילויותר ממה שחוותה בחדר הניתוח.
בית החולים: הניתוח היה תקין
לטענתה, האירוע שעברה פשוט נמחק מהרישומים של בית החולים. בבית החולים אומרים שהבדיקה העלתה שתהליך ההרדמה היה תקין. התיק הרפואי של אתי נותר ללא תיעוד של המקרה.