קשה להאמין, אבל דרור קנדלשיין כבר שנתיים ו-8 חודשים נמצא בבית החולים. הפעמים היחידות בהן יצא אל העולם שבחוץ היו רק כדי לעבור מבית חולים אחד למשנהו. קליע אחד שחדר למוחו במלחמת לבנון השנייה, תלש אותו מהחיים שהיו לו והוא נשאב אל בור שקשה היה לראות איך יוצאים ממנו.
"לא חשבנו שאנחנו עומדים בפני דרך כה קשה וסיזיפית של שלוש שנים", אמר אביו של דרור, איציק קנדלשיין. "אבל הדרך עוד ארוכה".
דרור היה בתרדמת 7 חודשים ואחרי שהתעורר הוא עבר מסכת טיפולים מתישה. אבל עוז הרוח שלו בלחימה בא לידי ביטוי גם במלחמה על חייו בבית החולים והוא ממשיך לשדר עוצמה גם היום. "אני גאה בחיל שלנו", אמר בשיחת טלפון עם קצין ההנדסה הראשי שהתקשר לברך אותו על יציאתו מבית החולים. "היו לי קשיים, וחוסר יכולת לעשות כל דבר שאני רוצה, אבל יש רצון כבד ודבקות במטרה", אמר.
במסיבה צנועה דרור נפרד מאנשי בית החולים שהיו לו למשפחה. "אתגעגע לצוות", הוא אומר. פרידה פחות נעימה היא מהפצועים שנשארים בבית החולים ממבצע "עופרת יצוקה". "אנחנו מתחילים בפרק חדש", הוסיף האב. "דרור לא יוצא מכאן בהליכה כי מצבו עדיין קשה, אבל אנחנו יודעים להסתכל קדימה".