הסיפור שלנו מתחיל רחוק מכאן. טנזניה, לפני מספר חודשים. צמד צ'יטות, שני זכרים צעירים, יפהפיים, משקיפים אל ערבות הסרנגטי, יורדים מהסלעים, ואחר כך עוצרים לרגע להשתעשע, מזכירים לנו שהם בכל זאת סוג של... חתול גדול. צועדים על השביל, מטרים מאיתנו, מדי פעם זורקים אלינו מבט משועמם, ולאף אחד אין מושג על הדרמה שעומדת להתרחש.
עדר של תומפסונים, שהוא הסטייק החביב על הצ'יטות, מבהיר לצמד שרואים אותם, שאין להם סיכוי, והם ממשיכים הלאה. באופק - עדר גדול של גנו, בהמה כבדה, לא משהו שצ'יטות מתעסקות איתו
בדרך כלל, עם דגש על בדרך כלל... כשדבר כזה מתרחש מולך, קשה להסביר את עוצמת ההתרגשות שעוברת עליך. יותר מזה, קשה אפילו להסביר למה אתה מתרגש כל כך. העדר נפרד מחברם, שהפך לארוחה, בטקס אשכבה קצר, וממשיך הלאה. החיים נמשכים, וגם שלנו.
אז יש נמרים בנגב שלנו?
הצ'יטה, הברדלס האפריקני, הזכיר לנו שיש לו קרוב משפחה גם כאן, אצלנו בישראל. "מפה מתחיל בעצם אזור הר הנגב, שזה האזור המדברי הגדול שבו מסתובבים נמרים בארץ", מסביר לנו ד"ר חיים ברגר, אקולוג של טורפים מרשות הטבע והגנים. אז יש פה נמרים?
"זה גללים של טורף, וזה של טורף חתולי, אבל זה לא של נמר", אומר ד"ר ברגר. "הנה, אתה רואה, פה יש עקבה. זו עקבה של טורף, שהלך לשם. היא לא כל כך ברורה, אבל זה נראה של שועל. הנה העקבות של הצבוע. העקבה הגדולה, והעקבה הקטנה".
לא רק נמר אני לא רואה, אני לא רואה שום דבר שזז. גם אם יש פה נמר כרגע, ויכול להיות שיש פה נמר כרגע, אנחנו יכולים להסתובב פה ממש שעות ולא בטוח שנראה אותו. הוא יכול להסתתר ולהיות פה בשקט.
"בעבר היו נמרים ברוב השטחים של ארץ ישראל", מסביר ד"ר שי מאירי, זואולוג מאונ' ת"א, "בעיקר בדרום, באזור הרי יהודה, ובהרי הגליל, כולל הכרמל. היום אפשר למצוא נמרים רק באזורי הדרום,
וגם שם הם נדירים מאוד. ההנחה היא שיש בכל האזור של הנגב ומדבר יהודה כשמונה נמרים, לא יותר מזה".
כלומר, הסיכוי שלנו לתפוס מבט בחיה המופלאה הזאת בטבע היה מראש קטן למדי. מה הסבירות ש... נראה כאן היום נמר? על כך אומר ד"ר מאירי כי "תראה, אני תמיד אופטימי, אבל צריך שיהיה לו פיתיון פה, אני לא יודע אם מישהו מאיתנו מספיק מפתה". אנחנו יכולים להקריב את הסאונדמן שלנו...
כך נעלמו הנמרים מנופי ארצנו
קצת היסטוריה: הנמר האחרון שנראה בגליל ניצוד שם בשנת 65' באמצעות השברייה של רועה בדואי בשם עבדאללה קאסם. המאבק שלו בחתול הגדול עלה לו במחיר מסוים - וכואב. נמר זקן תשוש כרת לו שלוש אצבעות.
מהצפון לדרום, 20 שנה קדימה. נמליץ לכם להתרגע לרגע ולהתענג על תמונות נדירות מאזור ים המלח, מימים שהיה בו טבע עוצמתי ושופע כל כך בעלי חיים, ימים שבהם היה אפשר לתעד נמרים
מקרוב על כך, כשהם שותים ממימי אגם קטן, ואפילו בשעת טרף. לא אפריקה, כאן בישראל, שעה מירושלים.
במונחים היסטוריים, עשרים ומשהו שנים הן מעט מאוד, אבל אז נצפו עוד המלטות של נמרים. גיורא אילני, חוקר ואוהב הנמרים המנוח, במהלך שנוי במחלוקת שקשה להאמין שהיה מאושר גם היום, שולף כאן גורה אחת משניים שהמליטה הנמרה שכונתה חומבבה.
שנה אחר כך הגורה הזאת מתה בשבי. הפרטים נעלמים בזה אחר זה. באזור עין גדי, אחרי חודשים של ציפייה ומעקב, תועד לפני שלוש שנים הנמר חריטון, עייף ופצוע. גם הנמר הזה, כנראה האחרון במדבר יהודה, איננו. החיה ששלטה במדבר בגאון, מלך האריות הפרטי שלנו, כל הדימויים האלה כבר רחוקים מאוד מהמציאות. עד כדי כך שאדם יכול להשתלט עליה כמעט מתוך שינה.
האיש שנאבק עם נמר בחדר השינה
ארתור דו-מוש משדה בוקר משחזר. "זה היה בחדר השינה שלנו. הוא נכנס מהמרפסת שם. קפצתי עליו ככה, על הצוואר שלו בעצם, כמו שתופסים חתול בצוואר, בעורף. הדבר הבא שאני חושב לעשות זה לצעוק נמר, ה-נמר! ואשתי עוד חושבת שאני חולם, הבת שלי בדיוק הדליקה את האור, והיא אמרה: אבא, וואו, הנמר! מותר ללטף אותו?"
החתול שנפצע באירוע הבריא מזמן. הנמר החולה, שנקרא משיח, ועבר אז לחי-בר, וארתור, הוא נשאר עם חוויה יוצאת דופן שמצוינת היום גם על כרטיס הביקור שלו, וממשיך להתענג על הזיכרונות. ומה עם משיח? משיח מת, בשבי, בגלל שטות. בגלל ציפורן חודרנית. נתנו לו הרדמה ופספסו בכמות, והוא לא התעורר מזה.
ניסינו ניסיון אחרון, צעדנו לאחר ממקורות המים היחידים שיש בבקעת צין, לעין זיק, הברזייה של המדבר. ד"ר ברגר אומר כי "לי יצא לראות נמרים בטבע. ראיתי אותו בהפתעה מוחלטת, ממש מקרוב". זה מרגש? זה מפחיד? "זה... תחושה של מלכותיות, שאתה נפגשת עם טורף מלכותי, כי העוצמה של החיה, המראה שלה, אין ספק, זו חוויה שהיא חודרת לך עמוק והיא... ככה נטבעת בך".
האם החיה המלכותית נכחדה מהטבע שלנו?
אז לנו זה לא קרה. קשה להאמין שזה יקרה לכם. כי אלו תמונות אחרונות של מה שנראה כמו נמר בישראל, תמונות שצילם מילואימניק בשומרון - וגם הנמר הזה, אומרים, פשוט נמלט מגן חיות פלסטיני.
מאות אלפי שנים הם היו כאן, החזקים מכולם, החוליה העליונה בשרשרת המזון של הטבע. אלא שאז פיתוח וציד, מחסור בתקציבי מחקר ושימור, וגם סתם טעויות, גרמו לכך שבתוך כמה עשרות שנים בלבד, נעלמו מכאן הנמרים.
נשארו לנו מעט מאוד נמרים, כולם באזור הדרום, ומן הראוי שנעשה מאמץ גדול כדי לשמר את החיה הזאת, שהיא אחת היפות והמרשימות בארץ. בסוף ראינו נמר, אבל זה קרה בספארי. יכול להיות שצריך להשלים עם כך שהמדינה הזאת כבר לא מתאימה לחיות בר שכאלה, לכך שמאוחר מדי, שהחיה הזאת נכחדה מהטבע שלנו. להסתגל לכך שנוכל לראות נמר בישראל - רק מאחורי גדר.