העיקר הבריאות, אבל גם מין היילוד: להורים רבים יש העדפה לגבי מין התינוק, לפעמים כבר בילד הראשון - אם נולד בן בכור זכר אז בהריון השני מקווים לבת, או ההיפך. כשנולד הילד השלישי או הרביעי מאותו המין רבים רוצים את מה שחסר להם וגם יהיו מוכנים לשלם הרבה כסף למי שיבטיח לעזור - בין אם זה בשינוי תזונה או שיקויי פלא שלא באמת עוזרים, ואפילו בצעדים דרסטיים בהרבה. אחת התופעות המדאיגות, שנחשפה הערב (רביעי) לראשונה במהדורה המרכזית, היא ריבוי המקרים בהם הורים בוחרים להפיל עובר בשל מינו.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
כדאי להבהיר מראש: תנוחות מסוימות ביחסי מין, תזונה, שיקויי פלא, אמבטיות חמות, ג'קוזי, מכנסיים צמודים, שטיפות עם חומץ - כל אלה לא באמת מעלים את הסיכוי לבן או לבת. "זה מצליח ב-50% ולכן המיתוסים האלה נשמרים בפולקלור האינטרנטי לנצח", מסביר פרופ' דניאל זיידמן, רופא בכיר באגף נשים במרכז הרפואי שיבא.
יש שתי שיטות מוכחות שיכולות להעלות את הסיכוי למין הרצוי ל-60% או 70% הצלחה. הראשונה נקראת מעקב ביוץ, שנעשה על ידי אולטרסאונד פשוט. "ככל שמקיימים יחסים יותר לכיוון הביוץ, יש יותר בנים", מסביר פרופ' זיידמן. השיטה השנייה נקראת "סווים-אפ", או בעברית - העשרת תאי זרע. "הזוג מגיע עם דגימה של זרע למעבדה, הזרע נשטף ומפרידים את תאי הזרע לפי מהירות", מסבירה ד"ר עידית בן יאיר, מנהלת מכון שפרה. "לאחר מכן, כשהדגימה מוכנה, לוקחים את זה לרופא והרופא מזריק את זה לרחם במועד המתאים".
יש שיטה שמבטיחה מאה אחוזי הצלחה. מדובר בשיטה מתקדמת, יקרה ופורצת דרך שנקראת PGD. זו טכנולוגיה שעובדת על עיקרון פשוט: הפריה חוץ גופית רגילה, בה לוקחים דגימה מהעובר עוד לפני שהוא מוחזר לרחם האישה. באמצעות הדגימה מהביצית המופרית ניתן לבדוק את מין העובר, ורמת הדיוק היא 100% - באמצעות תוכנה שעולה 40 אלף שקלים. לאחר קבלת התוצאה אפשר להמשיך את תהליך ההפריה החוץ גופית, ולהחזיר לאישה את העובר לרחם, בתקווה להיריון מוצלח.
אך לא מדובר בפרוצדורה פשוטה: מדינת ישראל מאפשרת להשתמש בטכנולוגיה הזאת רק מסיבות רפואיות. למשל, אם יש במשפחה מחלה גנטית שתוקפת בעיקר או רק זכרים ההורים יוכלו לבחור בת ולהיפך. בחירה של מין היילוד "סתם" או מסיבות אחרות אסורה, בשל החשש לשימוש חברתי נרחב מאוד בגנטיקה.
"רואה זוג כזה במרפאה שלי פעם או פעמיים בשבוע"
טכנולוגיית ה-PGD זמינה כיום במספר רב יחסית של בתי חולים: תל השומר, הדסה, איכילוב, רמב"ם, וולפסון, שערי צדק ואסותא רמת החייל. מכיוון שהיא אסורה לשימוש מסיבות שאינן רפואיות, זוגות רבים "מאלתרים" - ובוחרים בהפלה בגלל מין היילוד. מדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת, בה הורים מפסיקים את ההריון לאחר שמקבלים מידע על מין היילוד - וזאת למרות שמדובר בניתוח לא פשוט ואף מסוכן, שמתבצע בהרדמה מלאה.
"אנחנו מדינה שמאוד אוהבת ילדים, אנשים עושים הרבה ילדים והחלום של כולם הוא שיהיה להם משני המינים ובצדק", אומר פרופ' דניאל זיידמן. לדבריו, אין סטטיסטיקה מדויקת בנושא, אבל "במרפאה כמו שלי אני רואה לפחות פעם או פעמיים בשבוע זוג שפונה אליי לבחירת מין העובר ולפחות חצי מהם כבר עברו הפסקות הריון בגלל מין העובר. אפשר בהחלט להעריך שמדובר במשהו שהוא מאות מקרים, אולי אפילו אלפי מקרים בשנה".
"שיקרתי לוועדה - אמרתי שהילד לא מבעלי"
תופעת ההפלות מתאפשרת בשל בדיקות הדם המתקדמות שמאפשרות את זיהוי מין העובר כבר בשבוע התשיעי להיריון: הבדיקות הללו הפכו לזמינות וזולות למדי, כפי שיגלה כל חיפוש זריז באינטרנט. קופות החולים אפילו משתתפות במימון, ונציגת שירות ששמעה מאחת הנשים על רצונה להפיל בשל מין העובר השיב: "זה מאוד עניין של האישה, אנחנו בעצם מספקים את המידע וכל אישה עם עולם השיקולים שלה".
בישראל פועלות חמש חברות תרופות שמציעות את בדיקת הדם המסחריות, שמפוענחות במעבדות בחו"ל. אם מגיעה תוצאה שברחם יש עובר מהמין שהיולדת לא מעוניינת בו והיא מתחת לגיל 40, היא עדיין תצטרך לשכנע את הוועדה להפסקת היריון בבית החולים בכך שיש לה סיבה מוצדקת להפלה. חלקן מודות בפה מלא ששיקרו וטענו שהילד לא מהבעל - כלומר שבגדו בבן זוגם - וההפלה אושרה באופן מיידי.
למרות האיסור על שימוש חופשי בטכנולוגיית PGD, מדינת ישראל כן מאפשרת במקרים מסוימים לבחור את מין היילוד גם כשאין סיבה רפואית: אם חד הורית או זוג לארבעה ילדים מאותו המין, יכולים להגיש בקשה לוועדה מיוחדת של משרד הבריאות, שנקראת הוועדה לבחירת מין היילוד. האישורים של הוועדה נחשבים לנדירים: 727 בקשות הוגשו עד היום, ורק 13% מהן אושרו.
איך עובד ההליך במדינות אחרות?
מהם הקריטריונים של הוועדה? התנאי הראשון והבסיסי הוא שכבר יש לבני הזוג ארבעה ילדים מאותו המין, והתנאי השני הוא דרישה להוכיח לוועדה באמצעות חוות דעת מפסיכולוגים ומפסיכיאטרים שאם הבקשה לא תאושר ייגרם נזק נפשי כבד או שיש סכנה עתידית לילד שייוולד, כגון הזנחה. התנאי השלישי הוא דרישה לשכנע את הוועדה שאף אחד מבני הזוג לא כופה את דעתו על השני.
מדובר בסיפור מאוד יקר, ולא רק בגלל המסמכים שצריך להגיש לוועדה כדי לשכנע אותה: חוות דעת מפסיכיאטר תעלה כ-9,000 שקלים, חוות דעת מפסיכולוג – עוד כ-4,000 שקלים, ועלות הפרוצדורה היא בין 60 ל-90 אלף שקלים בממוצע, כך שהסיפור כולו יכול לעלות יותר מ-100 אלף שקלים. מטבע הדברים, חברי הוועדה לבחירת מין היילוד, עלולים להיחשף ללחצים מצד הזוגות שמגישים בקשות. ייתכן זאת הסיבה שעד לאחרונה זהותם הייתה חסויה.
ומה המדיניות במדינות אחרות? בארצות הברית אין שום מגבלה. ניתן לבחור את מין היילוד באמצעות טכנולוגיית ה-PGD כבר בילד הראשון. באירופה, אוסטרליה וקנדה מחמירים אפילו יותר מישראל, ואוסרים על כך באופן מוחלט, גם לא לזוגות שכבר יש להם ארבעה ילדים מאותו המין.
העלויות של בחירת מין היילוד באמצעות PGD בקפריסין ובאוקראינה דומות לעלויות בישראל, אם כי ישנן עלויות נוספות של טיסות ובתי מלון, כמובן. כך או אחרת, נדמה ששום דבר לא יעצור את הישראלים שרוצים להגשים חלום, אולי רק העלויות הגבוהות.