כשד"ר אידו פרומקין, בן 33 מחיפה, סיים את לימודי הרפואה הוא החליט שעד לתחילת ההתמחות הוא רוצה לצאת להרפתקה. אז הוא החליט לטוס לאוגנדה עם רופאים נוספים ולעזור במדינה שבה המציאות מכתיבה ומשנה את אופי הטיפול. "כשאין חשמל, מים או מנות דם צריך להסתכל למטופל בעיניים", סיפר בשיחה עם החדשות Online.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
פרומקין מספר כי במדינה כמו אוגנדה, הדברים שלמד בלימודי הרפואה והספרים שקרא לא מספיקים. לאוגנדה הוא טס במסגרת פרויקט "רפואה ישראלית על קו המשווה" של ארגון טופז שעוסק בפיתוח יכולות מקומיות של רפואה כפרית ומתאר את העבודה שם כחוויה הכי טובה שהייתה לו בחיים.
בבית הספר הוא היה תלמיד בעייתי ולא סיים את הלימודים. הכול השתנה כשהוא הגיע לצבא ועשה קורס חובשים. אז הוא הבין שהוא רוצה להיות רופא ולהקדיש את חייו לעזרה לאנשים. את הביקור באוגנדה הוא מגדיר כחוויה הכי טובה שהייתה לו בחייו.
הרופא הצעיר מקפיד לכתוב ולצלם את כל המפגשים במדינה הרחוקה כדי שלא ישכח אותו לעולם. אחד המקרים שנחקק בזיכרונו היה כשראה אישה צעירה ששכבה על אלונקה ודיממה מחלקה התחתון של הגוף, שנגרם ככל הנראה מהריון חוץ רחמי. "היא הזילה דמעה אך לא בכתה", שיחזר פרומקין ונזכר ברגע שהבין שהיא מאבדת כמות גדולה של דם ונדרשת פעולה מהירה כדי להציל את חייה.
"בישראל היו תובעים אותנו - פה המציאות מכתיבה חוקים אחרים"
מאחר ונגמרו מנות הדם בבית החולים שבו עבדו הרופאים הישראלים, היו להם שתי אפשרויות: לשלוח אותה באמבולנס לבית חולים אחר ולהסתכן שתאבד עוד דם או לנתח אותה במקום. הם החליטו שהדרך הנכונה ביותר ולהתחיל בניתוח במקום, אלא שאז נתקלו בבעיה נוספת - לא היה באזור רופא מרדים.
"לא ידענו מה לעשות", סיפר פרומקין. "לאף אחד מאיתנו אין ניסיון רב בהרדמה והציוד שעמד לרשותנו מאוד מוגבל". הם החליטו להתייעץ עם רופאה מרדימה בשיחת טלפון לישראל והיא ייעצה להם שלנוכח התנאים הקשים עליהם לעשות את ההרדמה בעצמם כדי לא לאבד את המטופלת.
הכשרתו של פרומקין לא יכלה להכין אותו לניתוח במדינת עולם שלישי. "לאחר החתך הראשון התחילה הפסקת החשמל הראשונה", הוא נזכר ומספר שבהמשך הניתוח הם גילו כי לא מדובר בהריון חוץ רחמי אלא בחור ברחם. "היינו המומים מכל מה שקרה. בארץ היו תובעים אותנו על דבר כזה אבל פה המציאות מכתיבה חוקים אחרים. שמחנו שהניתוח נגמר בהצלחה".
לאחר הניתוח מנהל בית החולים הסביר לפשר החור ברחמה של המטופלת ואמר להם שנשים צעירות מבצעות לעצמן הפלה באמצעות מסרגה וכך נפגעה הצעירה שטיפלו בה. "החווויה הזאת שינתה אותי", מספר פרומקין. "יש רגעים עצובים אך גם המון משמחים עם הצלחות מדהימות".
"נקשרנו כל כך לילדה שרק רצינו לעזור"
במקרה אחר, טיפל הרופא הישראלי בתינוקת שהגיעה לבית החולים עם אמה כשהיא סובלת מקוצר נשימה, אחותה התאומה נפטרה כמה חודשים לפני. "היא הייתה כל כך קטנטנה עם מבט עצוב שצובט את הנשמה", נזכר פרומנקים שלא שכח את שמה של התינוקת הקטנה - נאקאטו.
התינוקת הגיעה עם זיהום ויראלי ריאתי וקיבלה את הטיפול הדרוש, אך מצבה לא השתפר ולמרות זאת האם ביקשה לחזור איתה לביתם, היה עליה לדאוג לאוכל עבור ילדיה האחרים. "הבנו שאם לא נסייע היא תעזוב", הוא משחזר ומספר שהוא והרופאים האחרים נתנו לאם כסף כדי שתוכל לקנות אוכל לילדיה ושילמו על הבדיקות של התינוקת. "בכל פעם שעזרנו אמא של נאקאטו ירדה על ברכיה וקדה לנו קידה, אך הילדה לא חייכה אפילו פעם אחת לא לבלון, לא לסוכריה".
כשמצבה של התינוקת לא השתפר הרופאים הישראלים הבינו שמיצו את מה שיבכולתם לעשות כדי לעזור לה והחליטו לשלוח אותה לטיפול בבית חולים נחשב יותר, אך האם סירבה. הם הבינו כי אין ביכולתה לממן את הטיפול בבית החולים לכן הציעו לרכוש לה פלאפון ולקחת את התינוקת כדי לטפל בה בבית החולים הגדול. הם מימנו מכספם הפרטי את הצרכים הנוכחיים של נאקאטו ואימה: "נקשרנו כל כך לילדה שרק רצינו לעזור".
ליצירת קשר עם הכתבת: avivitm@ch2news.co.il