את הפנים של קארין באומן ראו רבים ברחבי העולם בתקופה שבה הייתה דוגמנית מצליחה. אך אודישן אליו הגיעה בפריז לפני תשע שנים שינה את חייה, לרעה: הבוחנת הסתכלה עליה, ולמרות שהיא הייתה רזה מאוד, דקיקה אפילו, אמרה לה שכדי לקבל את העבודה עדיף שתרזה בארבעה קילוגרמים. כך זה התחיל.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מאז היא הפסיקה לאכול. ואז החלה להתמכר להרזייה, עד שהגיעה למצב גופני כה גרוע, שחייה בסכנה. היום, כשהיא שוקלת פחות מ-30 קילוגרמים, אחרי שנים של מאבק באנורקסיה ובולימיה מהסוג הקשה ביותר, היא ואמה זועקות לעזרה.
"כשאני בטראנס אני מקיאה לפחות 7-8 פעמים ביום", היא מספרת. "כבר יותר משנתיים לא אכלתי בלי להקיא. אני כבולה כבר 9 שנים בחומות של פחד. אני רוצה שיעזרו לי".
באומן מתאשפזת תכופות מרצונה כל כמה זמן. אלא שהיא נשארת שם יום או יומיים, חוזרת הביתה ומפסיקה את הטיפול אותו התחילה רק יממה או שתיים לפני כן. היא התאשפזה כבר יותר מ-30 פעמים. עכשיו היא מבקשת מהמדינה שתכפה עליה אשפוז, שתכפה עליה טיפול שיצליח.
"אני חוזרת הביתה למות"
ברוב המקרים אשפוז חולים בגירים הסובלים מהפרעות אכילה הוא אשפוז מרצון, לא בכפייה. כך נוצר מצב של דלת מסתובבת: החולות, כמו באומן, יכולות פשוט לעזוב את המחלקה ולזנוח את הטיפול מבלי שמישהו יתערב.
החוק בישראל מתיר רק במקרים נדירים אשפוז בכפייה, כזה שיחייב את החולה להשאר במחלקה גם בניגוד לרצונה. אחד התנאים לכך הוא סכנת חיים ממשית לחולה, פיזית.
בין באומן לבית החולים יש מחלוקת על הקריטריון הזה: שם טוענים כי איננה בסכנה, אך היא מתחננת: אשפזו אותי בכפייה. "אני מבקשת שלא ימהרו כל כך לתת לי ללכת", היא אומרת. "כי אני חוזרת הביתה למות". השבוע החליטה באומן לנסות ולהתאשפז שוב, האשפוז ה-31 שאליו היא נכנסת. למרות שגם האשפוז הזה הוא לא כפוי, אולי הפעם היא תצליח להתמיד בו.