יחסים חמים על שולחן הניתוחים: משלחת של מנתחים מבית החולים "בילינסון" יצאה לאחרונה לעיר בהר-דר שבאתיופיה, עם מטרה אחת - ללמד את צוות חדר הניתוח המקומי לבצע ניתוחים לפרוסקופיים (ניתוחים כירורגיים פנימיים באזור הבטן) לראשונה בבית חולים מרכזי, מוסד שאמור לספק מענה ללא פחות מ-8 מיליון בני אדם במדינה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לפרוסקופיה היא שיטת ניתוח מודרנית המשמשת לניתוחי בטן שונים - זאת על ידי פיקוח באמצעות מצלמה המוחדרת לגוף המנותח ומעבירה לצוות הרפואי שידור וידאו של מקום הניתוח. חברי הצוות התנדבו ללמד את המקומיים איך לבצע ניתוחים מסוג זה - וניגשו בהתלהבות גדולה למשימה.
"באתיופיה הם מנתחים ניתוחי בטן מהשגרתיים ועד הפחות שגרתיים על ידי פתיחת הבטן מלמטה למעלה, כמו שאנחנו היינו עושים לפני 50 שנים", מספר פרופ' חנוך קשתן, מנהל מערך הכירורגיה בבית החולים. "הבנתי שאני יכול ללמד אותם איך מבצעים ניתוחים מתקדמים שאנחנו היום עושים כפרקטיקה יומיומית".
אלא שהמשימה לא הייתה בהכרח קלה במיוחד: על הצוות היה להרכיב בבית החולים המקומי את המערכת לניתוחים לפרוסקופיים, מה שהצריך יכולת אלתור מדהימה של צוות חדר הניתוח הישראלי.
לאחר הרכבת המערכת, הצוות ביצע שישה ניתוחים מוצלחים שהותירו רושם על צוות המנתחים המקומי וגם על המנותחים ובני משפחותיהם. "ההתלהבות הייתה כה רבה שאנשים צבאו על פתח חדר הניתוח ורצו להיות המנותחים בעצמם", מספרים חברי הצוות.
נסעו לסייע והיו עדים למצוקה ולמחסור
"התנאים של בית החולים בכלל וחדר הניתוח בפרט היו מזעזעים", מספרים חברי המשלחת, "המחסור והמצוקה מורגשים בכל תחום. באנו עם בגדי חדר ניתוח שלנו וכשסיימנו לנתח, הם ביקשו מאתנו להשאיר להם את הבגדים. כמובן שהסכמנו".
כאות הוקרה למשלחת הישראלית שריגשה את האוכלוסייה המקומית, נשיא אוניברסיטת בהר-דר, שמימנה את שהות המשלחת באתיופיה, הזמין את חברי הצוות מישראל לארוחת ערב חגיגית שכללה ריקודים מסורתיים והיכרות עם התרבות המקומית העשירה.
"לאתיופיה הגענו במקרה לפני שלוש או ארבע שנים", מספר פרופ' קשתן. "ישראל יצחק, אח במחלקה הכירורגית, העביר מצגת מול המחלקה על טיול שורשים. התרגשתי מהנופים המרשימים של חבל הארץ והצעתי לו שנעשה טיול משותף לאתיופיה. אני באתי עם הבן שלי וישראל בא עם אחיו ועם בן הדוד שלו. בין המקומות בהם טיילנו היתה העיר בהר-דר שבה למד ישראל".
"שם", מספר פרופ' קשתן, "יצרנו קשר עם הרופאים בעיר וביקרנו בבית החולים. התנאים והסטנדרטים שבהם מטפלים שם בחולים היו נוראיים. אמנם התרשמתי שהרופאים יודעים רפואה ברמה טובה אולם התנאים הפיזיים, המבנה ובעיקר הכלים שבהם הם משתמשים לניתוחים לא היו בסטנדרטים מערביים אליהם אני רגיל מישראל ומהעולם".
"אני מאמין שהמעשה שעשינו היה להתחיל וללמד את דור המנתחים באתיופיה - שיוכלו ללמד את הדור הבא", הוא מוסיף. "הצעד שעשינו לא מספיק ואנחנו מתכננים המשך. בעוד חודש יגיעו שתי אחיות חדר ניתוח משם לחודש לבילינסון ללמידה מעשית - ואנחנו ניסע עוד כמה פעמים כדי להמשיך וללמד אותם. הציפייה היא שאחרי שהם ילמדו ויקבלו את הכלים הרפואיים מאיתנו, הם ילמדו גם את שאר הרופאים באתיופיה".
חברי המשלחת לאתיופיה: לודמילה אניסימוב ואייל ירום מחדר הניתוח, ישראל יצחק ממחלקה כירורגית ב' בבית החולים "בילינסון", איש הקשר והמארגן הראשי של המבצע וד"ר יעל פפרמן.