ליהורם גאון קצת נמאס. אחרי שהקליט כבר 40 אלבומים, הוא לא חשב שיוציא עוד אלבום חדש. מה שהחזיר אותו לאולפן הוא המפגש עם המוזיקאי עמיר בניון, שהאיר אצלו משהו שהיה רדום הרבה שנים. "מצאתי לשמחתי הגדולה אומן בסדר גודל כביר. אין לי הגדרה אחרת. קוראים לו עמיר בניון, והוא משורר נפלא ומלודיסט אדיר. הדברים האלה התחברו ביחד".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
החיבור הזה גרם להרבה גבות להתרומם, אבל הוא עצמו לא מבין מדוע. "שואלים מה זה הצירוף הזה", אמר. "הצירוף הזה הוא של שני יוצרים ישראלים. אם מישהו יסביר לי ממה הוא מופתע - אשמח לענות".
אבל גאון יודע טוב מאוד במה מדובר. לפני שנתיים הוא עורר סערה כשברעאיון לעיתון סטודנטים אמר שמוזיקה מזרחית היא "אסון טבע", ו"זבל שלא ברא השטן". "כשנשאלתי על המשפט לא זכרתי אפילו שאמרתי אותו. עד כדי כך לא ייחסתי חשיבות לדבר הזה", אמר גאון על האמירה מעוררת המחלוקת.
גאון על סערת המוסיקה המזרחית: "לא חוזר בי במילה"
אבל גאון לא חוזר בו גם לאחר הסערה שעורר. "בשום אופן אני לא מצטער. אני לא חוזר בי במילה. מה שאמרתי אמרתי כי זו דעתי. אם זה יגרום לכך שהטקסטים ישודרגו ואנשים יחשבו טוב יותר בטרם שניגשים לכתוב שיר - אז זה עשה את שלו", הדגיש. "אז אני חושב שזאת תרומה לזמר העברי. על מה אני צריך להתחרט?".
אם חשבתם שהפרשה ההיא גרמה לו להיות זהיר יותר בלשונו, אז זהו, שלא. בזמן שרוב האומנים הישראלים בורחים מהתבטאויות פוליטיות כמו מאש, התוכנית "גאון ברדיו" היא תוכנית עם הרבה פוליטיקה, ומעט ויתורים.
"אני מאמין שפעם הייתי מתחשב יותר בדברים האלה" אמר גאון, והוסיף כי "כנראה שיש איזה שהוא שלב בחיים שזה מפסיק להיות אכפת לך, ושאכפת לך יותר לומר את דעתך על דברים בלי להתחשב בשום דבר, אלא רק באמת שלך".
גאון באמת כבר ראה ועשה הכול, והקומה התחתונה בבית שלו ברמת השרון מזכירה קצת מוזיאון של מי שמזמן הפך לאייקון של המקום הזה - בעצם לחלק מהדנ"א התרבותי שלנו. למרות הקילומטראז' האדיר, ואולי אף בגללו, הקיר בביתו הוא אולי הזיכרון היחיד שיש לו מעשרות התפקידים ההם.
על אחיו בני גאון ז"ל: "חושב עליו כל הזמן"
אבל לגאון קשה לצפות בסרטים בהם השתתף. הוא מרגיש כאילו יכול היה לעשות אותם מעט יותר טוב. "הקושי הוא שאתה אף פעם לא מרוצה מעצמך. אף פעם. זה גורם לי מאוד לא לרצות לשמוע שירים שאני מבצע. לא לראות סרטים שאני משתתף בהם. כי מצאתי את עצמי כל הזמן מתאכזב ביני לבין עצמי, ואומר - אפשר היה להגיד את המשפט הזה כל כך הרבה יותר טוב", אמר.
שלוש קומות בביתו של גאון, וכולם מלאים בעבודות אומנות, מדליות ופרסים. אבל האובססיה שלו, כמו שהוא מגדיר זאת, הן התמונות והזיכרונות מאחיו, איש העסקים בני גאון, שהלך לעולמו לפני ארבע שנים. "אני חושב עליו כל הזמן, ללא ספק", אמר גאון בכאב. "אני מדבר איתו הרבה. אני מתייעץ איתו הרבה. זה פשוט עושה לי טוב, כי הוא כל הזמן עונה. יש לו כל הזמן תשובות לכל דבר".
אולי זאת אחת הסיבות לכך שגאון חש בדידות. "אני חושב שאני יכול להיות מוקף בהמון, ואני עדיין בודד. הרגעים שאני מרגיש בהם טוב עם עצמי, זה הרגעים שאני לבד", אמר. ומה לגבי הנכדים? "אני לא סבא קלאסי, לצערי. אני לא שם. אני חושב שאני מפסיד הרבה, אבל אנחנו נפגשים לא כפי שמצופה או כפי שהתדמית של הסבא מצוירת בכל מיני בתים. אבל השלמתי עם זה".
בגיל 73 יש ליורם גאון הרבה תובנות, ומעט מאוד זמן פנוי. גם כשיצא עכשיו האלבום החדש שלו, הוא יעדיף להמשיך הלאה ולא להביט לאחור. למרות הרתיעה שלו ממילים כמו נוסטלגיה וקלאסיקה, היום הוא כבר מבין שלא יוכל להיפרד מהם. "הקהל בא לשמוע את השירים הישנים. אבל יש סיבה שלא אשמיע את זה, וזה מכיוון שהקהל בא לשמוע את זה. אני לא רוצה להשמיע את מה שהם רוצים", סיפר.
אז איך גאון מסכם את המקצוע? "אני חושב שאם הייתי צריך להגדיר את המקצוע שבו אני עוסק על כל צדדיו, זו מלחמה ארוכה ועקבית על אהבתו של הקהל, על אהבתו של הצופה. אם זה צופי הקולנוע, צופי הטלוויזיה או האיש שמאזין לשיר. זה כל הזמן לרצות להיות נאהב על ידו, ולהילחם על האהבה הזאת שלו כדי שלא תחדל. ולכן, החרדות אם יש כאלה, ויש, הם שזה ייפסק. אבל ברוך ה' נכון להיום אני לא כל כך דואג".