כמה קשה להחליט... מה יותר מוצלח - המילים המקסימות של מאיר שלו או הציורים היפהפיים של יוסי אבולעפיה...? סיפור על ילדה רגישה בשם אפרת, ששומעת ממגירת הצלחות קול "שהוא לא גבוה ולא עמוק, כמו קול של מקרוב וכמו קול של מרחוק..." קול של צלחת שנמאס לה להיות מתחת לכל הצלחות ואף פעם לא לצאת, כי תמיד לוקחים את הצלחות שמעל. אפרת מוציאה את הצלחת להתאוורר, בהמשך עורכת לה היכרות עם שאר שחקני שולחן האוכל ובסופו של יום מונהג שוויון במטבח!
אני התאהבתי בספר, זו לא חכמה - אני אוהבת את כל מה שמאיר שלו כותב וכל מה שיוסי אבולעפיה מצייר, אז נתתי אותו לכמה ילדים לקרוא: יואב (7 וחצי), עמרי (6) ואיתמר (3) אהבו, צחקו וביקשו שיקריאו להם שוב. איה בת השש שמעה את הסיפור בלילה לפני השינה ובבוקר, לפני שאמא שלה התעוררה, היא ניגשה למטבח, לקחה כיסא, טיפסה עד הארון ובזהירות הורידה את כל הצלחות ושינתה להן את הסדר.
אני לא בטוחה שאמא של איה אוהבת עכשיו את מאיר שלו (שתיים מהצלחות לא שרדו את המשימה) אבל אני משוכנעת שיש די הרבה צלחות שבעקבות הספר יזכו לראות אור יום. מאיר שלו - אביר מסדר הסרוויסים.
ועוד מילה על הציורים המופלאים של אבולעפיה. אחרי שקראתי פעמיים את הספר קראתי שוב את הציורים - והם כל כך מצחיקים ומלאי חן. אל תפספסו את קרמר החתול, חבר של בוזו ואת הפתקים המצחיקים על המקרר (שיאצו, יוגה ופילטיס, וטרינר, ונקניק אורגני), את הדיאלוג בין הקומקום לסיר הלחץ ובעצם - אל תפספסו דבר.
לכו לקנות את הספר הזה - אם אין לכם ילדים משלכם קנו אותו לילדים של החברים, לאחיינים, לנכדים, אם גם זה אין - פרגנו אותו לעצמכם. גם אם אתם כבר ילדים גדולים.