בספרו החדש של עמוס עוז מקשר הסופר הוותיק והמוערך את הרומן למצב הציונות, גם אם לא בפירוש. האם עוז מנסה להכניס את דעותיו לרומן כי קשה יותר ויותר למיעוט בישראל להתבטא? עוז אומר כי בעבר המצב לא היה קל יותר: "בשביל חברה כל כך משוסעת, רמת האלימות לא גבוהה כפי שאפשר היה לצפות. הזמנים רעים, אולי רעים מאוד, אבל אני לא רק רואה שחורות".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"המבחן של להצליח הוא לא מספר העותקים שנמכר, אלא הקורא הבודד שקורא לבד ושקוע בספר ולא יכול לעזוב אותו, לשם אני רוצה שכל ספר יגיע", אומר עמוס עוז בביתו, מוקף בספרים רבים שמעמיסים כמעט על כל פינה. "כשאדם אומר לי שהוא בלע בשקיקה את הספר, זאת המחמאה הכי טובה בחיים שאני יכול לקבל".
כשהוא מנתח את מצבה של ישראל בימינו הוא נשמע מודאג: "שלומי טוב, אבל שלום הציונות לא טוב. אנחנו נמצאים קרוב מאוד לתהום. בלי שתי מדינות, ומהר, יהיה פה או מדינת אפרטהייד גזענית או מדינה ערבית. אני לא מקנא בילדים ובנכדים שלנו בכל אחת משתי האפשרויות".
כשהוא נשאל על ההתבטאות מעוררת המחלוקת שלו בעבר נגד נוער הגבעות הוא הבהיר: "אני לא מתנצל שקראתי לקבוצות ישראליות ניאו-נאציות. יש הרבה דמיון ביניהן לבין הקבוצות באירופה. הם שורפים מסגדים והם שורפים מסגדים".
עוז, שבמרכז ספרו היחס ההיסטורי ליהודה איש קריות, אומר שהוא מרגיש בחברה טובה אל מול קריאות הגנאי שספג בעבר ובהן בוגד: "מי נקרא בוגד בהיסטוריה? הרצל, לינקולן, הנביא ירמיהו, בן גוריון, בגין, רבין, שרון. זה מועדון מכובד. אם קוראים לי בוגד - אז אולי אני גם צודק וגם במיעוט. זאת חברה מצוינת. כתבתי גם נגד ממשלת גולדה מאיר ונגד ממשלת פרס".
בגיל 75, הוא קם כל בוקר לפני הזריחה. לא משתמש באינטרנט או במחשב - כי החיים קצרים מדי: "אם הזריחה מתחילה היא רק בשבילי. אני אומר תודה רבה ומתאפק שלא למחוא כפיים".