דבוקים למסכים: הנוער בישראל מבלה מול המסכים יותר שעות מבכל מקום אחר בעולם, והתופעה הזו מחמירה עוד יותר כשהחופש הגדול מגיע. כך נראה יום טיפוסי בבית משפחת שטיינברג במזכרת בתיה: הילד הקטן, בן ארבע בלבד, מול המסך, האמצעי מול המחשב והטלפון במקביל וברקע הטלוויזיה מכוונת למשחקי מחשב ולסדרות אהובות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"זה יכול לנוע בין 6 ל-8 שעות ובחופשות זה יכול גם להגיע לעשר שעות", אומרת האם רונית. "איך שאני נכנסת הביתה אני רואה אותם מול הטלוויזיה. הם לא עושים שיעורים ואפילו לאכול ארוחת צהריים הם ממש לא מעוניינים". קובי, אב המשפחה, סלחן קצת יותר. "אני חושב שהמלחמה נגדם די אבודה", הוא אומר. "החברים שלהם נמצאים במסכים האלה ופחות במגרשים".
אצל אדווה גל הטלוויזיה היא כבר מזמן רק לקישוט. למעשה, רוב מכשירי החשמל בבית מנותקים. אדווה, עורכת דין, מגיעה כל יום הביתה בחמש ומאותו הרגע היא ובנה מבלים בדרכים אחרות. לליאם בן ה-8 יש אומנם מחשב, אבל גם כאן הכללים ברורים.
"על כל זמן מסך צריך זמן של משהו אחר, כמו ספר", היא אומרת. "הרעיון זה לאזן. אני לא מתנגדת להורים שלא מגבילים טלוויזיה כי אין להם בעיה עם ההגבלה, אבל יש לי המון נגד הורים ששמים טלוויזיה או מחשב על תקן בייביסיטר זול".
"לעמוד כחומה בצורה מול הילדים"
בני הנוער בישראל בגילאי 11-15 מובילים את הדירוגים הבינלאומיים בצפייה בטלוויזיה ובשימוש במחשב. כשליש מהם נמצאים מול המסכים יותר מארבע שעות ביום. בארה"ב לדוגמה, רק 9% מבני הנוער זמן כל כך ממושך מול המסך.
אבל מתברר שלא רק אצלנו עסוקים בסוגיה הזו. ממשלת בריטניה יצרה תכנית מיוחדת שנועדה להרחיק את הילדים מהמסכים, וזאת לאחר שמחקרים הצביעו על כך שצפייה ממושכת גורמת לביטחון עצמי נמוך אצל ילדים ומגבירה את הדיכאון. איגוד הרופאים האמריקני ממליץ לא לאפשר לילדים ולבני נוער לצפות במסכים יותר משעתיים ביום, שכן חשיפה מסיבית מובילה לבעיות ריכוז, קושי בלימודים, הפרעות שינה והשמנה, ובנוסף חושפת את הילדים להתנהגויות מסוכנות.
"לאחר שקובעים את הגבולות ומגדירים את השעות הנכונות להשתמש במרחבים הווירטואליים, צריך לעמוד כחומה בצורה ולא לוותר", אומר פרופ' עמוס רולידר, מומחה לטיפול והתנהגות אצל ילדים. "קל זה לא יהיה והילד יאיים, יתרגז וישלוף את נשק יום הדין: לכולם יש, לכולם מרשים ואם אני לא אהיה שם, אני צפוי לנידוי חברתי. צריך להירגע ולהגיד לו שישנם עוד ילדים שההורים שלהם החליטו ולא מוכנים לוותר".
מחצית מההורים לא מגבילים את ילדיהם
סדנה מיוחדת נועדה להכין את ההורים לאתגר הגדול של החופש. אחרי שההורים חולקים וידויים חושפניים, הם מנסים להציע זה לזה פתרונות יצירתיים. "בכל הארוחות עשינו קופסה לסמארטפונים ואנחנו יושבים ומדברים", מספרת ליבי תורג'מן, אם לארבעה. "פסק זמן אחר בצהריים שבו החלטנו שבמשך שעה הילדים בחדר עם ספר או משחק", מספרת שירי, אם לשלושה, "ואחר הצהריים שעתיים של יציאה לפעילות חוץ".
"אחד הדברים הכי משמעותיים זה הדוגמה האישית, כי הילדים מסתכלים עלינו ולומדים מאיתנו", אומרת מיכל שביב, מדריכת הורים. "אנחנו לא יכולים לשבת עם המחשב שלנו בפייסבוק ולהגיד לילד לסגור את המחשב".
סקר שערך מכון אדלר מראה ש-46% מההורים מגבילים צפייה במדיה אלקטרונית, אבל הרוב (49%) לא מגבילים צפייה כלל. מבין המגבילים, רבע מההורים מרשים לילדיהם לצפות בטלוויזיה או להיות מול המחשב עד שלוש שעות ביום, 21% מרשים עד שעתיים ורק 17% מחמירים ומרשים לילדיהם עד שעת צפייה אחת ביום.
"לא לומדים בפסיביות"
"אנחנו לא יכולים להגביל מסך בלי שאנחנו מכינים אלטרנטיבה, בלי שאנחנו נוכחים, נמצאים", מסבירה אנאבלה שקד, מדריכת הורים בכירה במכון אדלר. "יידעו ההורים שלא לומדים מפסיביות", מוסיף פרופ' רולידר. "כדי ללמוד צריך להיות גירוי ובעקבותיו צריכה להיות תגובה מוטורית, שכלית, מילולית, ועליה צריך לקבל משוב".
שאלה לא פחות גדולה היא איזה תוכן צורכים הילדים כשהם מול המסכים. "אני מגיעה לפעמים כשאני מתעוררת בבוקר, סוגרת אורות ורואה אותו צופה בדברים הרבה יותר מעניינים ממה שאני חושבת", אומרת רויטל פרטוש, אם לשלושה. "נשיונל ג'יאוגרפיק וכל מיני דברים נחמדים".
אז מה הבעיה בעצם? גם אנחנו לומדים מהמסכים ומתקדמים באמצעותם. התשובה היא כנראה מה שהילדים שלנו מפספסים כשהם נמצאים מול המסך, כמו פעילות גופנית או תקשורת בין-אישית, זו שלא עוברת דרך הצג.