"שלום, אני עידו והגעתי לכאן בשביל לשנות לכם את החיים" - כך פותח עידו אביבי את המפגש עם תלמידי התיכון שהגיע לספר להם על חוויית הלימודים בחו"ל. לא בטוח שאחרי שעידו היה השבוע בכיתה י'-5 בבית הספר "הכפר הירוק" החיים של התלמידים באמת ישתנו, אך אין ספק שרק ההבטחה שאולי זה יקרה, למישהו מהם, עוררה שם הרבה סקרנות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

מיכאל בן ה-17 ממודיעין דווקא יצא למסע, לפני שנה ארז מזוודה ויצא ללמוד יא'-יב' בוויילס שבבריטניה. "חיפשתי מסגרת שתאפשר לי להרחיב אופקים ולצמוח", הוא מספר. בטירה מלכותית על שפת הים יחד עם כמה מאות תלמידים מכל העולם הוא גר ולומד בפנימיה. מנהל חיים מאוד שונים מאלה שהיו לו בישראל. "רוב השיעורים שלי מנוהלים בטירה מהמאה ה-13", הוא מספר. "זו כמובן סיבה מאוד שונה".

כבר לא בכיתה: לימודים בטירה או על שפת האוקיינוס

על שפת האוקיינוס, הרחק בקנדה, גם לורה מגני תקווה התחילה לא מזמן את כיתה י"ב. "לקחתי שלוש טיסות, מעבורת אחת ושעה וחצי כדי להגיע למקום המופלא הזה", היא מספרת את המסע שעברה בדרך לחלום.

לפני שנתיים נכנסו אליה לכיתה בתיכון התל אביבי שבו למדה וסיפרו לה על הפרויקט של UWC, "יונייטד וורלד קולג'ס", ארגון הקולג'ים הבינלאומי שנולד בתחילת שנות ה-60 והקים עד היום 13 קולג'ים ברחבי העולם. הרעיון פשוט - לכנס בני נוער מכל העולם שיגורו יחד ויכירו אחד את השני.

הבית עבור הנערים והנערות של הפרויקט הייחודי רחוק, רוק מאוד. במיוחד כשאתה בן 16 או 17. מאחור נשארו החברים וההורים. הטכנולוגיה הופכת את הפרידה לקלה יותר. "שיחות הסקייפ עם אמא די מצחיקות", מספרת לורה. "זה כיף לדעת שאני יכולה לראות את אמא ולשמוע את הקול שלה".

לא רק במדינות המערב: "לומד להכיר עוד סכסוכים בעולם"

המיונים לתכניות השונות ארוכים, אלה שמתקבלים הם לאו דווקא בעלי ציונים גבוהים. מחפשים שם אנשים חברותיים, דעתניים, בעלי בגרות נפשית ועצמאות. חלקם מקבלים מלגת לימודים מלאה, חלקם מלגה חלקית. ואז ההורים יצטרכו לשלם כמה עשרות אלפי דולרים בשנה. עוזבים פה הכל ונוסעים.

לא רק באירופה ובצפון אמריקה יש קולג'ים. גם במקומות אקזוטיים יותר - הודו, הונג קונג, קוסטה ריקה וגם בוסניה. מהחלון של יובל בקולג' בבוסניה רואים את נזקי מלחמת האזרחים שהתחוללה בעיר. הוא למד להכיר לא רק חברים חדשים אלא גם סכסוכים אחרים. "אתה רואה כאן אנשים שעדיין מלאי שנאה כלפי השני, זה נותן לך פרספקטיבה על מה שקורה בישראל", הוא מספר.

ולמרות החוויה הבלתי רגילה, בבתים של הנערים והנערות הצעירים כבר סופרים את הימים עד להגעתם לחופשה בארץ. עם כל הכבוד לסקייפ, אין כמו חיבוק של אמא.