את היום שלה התחילה ח"כ אנסטסיה מיכאלי בארבע בבוקר. זוהי אחת השעות היחידות
שבהן לחברת הכנסת יש מעט זמן לעצמה. פחות משלוש שעות אחר כך, המצב כבר נראה אחרת לגמרי. הח"כית, שהיא קודם כל אמא לשמונה ילדים, צריכה להכין אותם לגנים ולבתי הספר - לקראת היום הראשון של תש"ע.
"גברת טלי,את רוצה לקום ללכת לכיתה א'?" שואלת מיכאלי את הבת שמתקשה להתנתק מהחופש הגדול. "שלום, מיכלי, היא הולכת לגן", מספרת מיכאלי על הבת מיכל. "זהו, החופש נגמר. חבר'ה, לקום בבקשה".
לאחר חודשיים אינטנסיביים של חופש גדול, כולל חופשת לידה בעקבות לידת בנה השמיני לפני כחודשיים, מגיע תור החופש של חברת הכנסת הטרייה. "היום זה היום שלי, עכשיו הגיע החופש שלי", היא אומרת.
מצבת: שני ילדים בגן, חמישה בבית הספר, אחד בעגלה
כשמבקשים מאנסטסיה לעשות קצת סדר, מי עולה לאיזו כיתה, היא מתחילה לספור, מנסה לא להתבלבל בלחץ של היום הראשון ללימודים. "שני ילדים הולכים אצלי לגן וחמישה ילדים לבית הספר". מיכאלי ספרה שבעה ילדים, אבל זה לא הכול. בעגלה שוכב בשלווה גם השמיני, מיכאל, עוד מעט בן חודשיים.
כל הילדים מנסים לעזור: לשטוף, לשמור, לצחצח. מהצד זאת נראית משימה כמעט בלתי אפשרית, אך למרות שהשעה כבר עשרים לשמונה, אנסטסיה מיכאלי מנהלת את הבית בקלילות, ואפילו מצליחה להשחיל מסרים, כיאה לחברת כנסת: "הילדים זאת שמחה, זה אחריות וזה גם העתיד של מדינת ישראל".
לקראת שמונה, הוואן של מיכאלי יוצא לפזר את הילדים בגנים ובבתי הספר. באיחור קל טלי מתחילה את כיתה א', ואז, רק בשמונה וחצי, מיכאלי נשארת סוף סוף לבד - כמעט. רק עם התינוק. עד השעה שתיים בצהריים כבר כל השמינייה תהיה שוב בבית, ושוב יתחיל הבלגן.
אבל בכל זאת, כשחושבים על מה שעבר על בית מיכאלי בחודשיים של חופש גדול, גם שעות מעטות של שקט - הן סוג של חופש.