"חוששות מרצח נוסף": כבר יותר משבוע עבר מאז הרצח המזעזע של הנערה סילבנה צגאיי ז"ל בת ה-13 בתל אביב. כעת חברותיה ניצבות מול המצלמות ומספרות על היחס הקשה שהן והקהילות שלהן מקבלות מהרשויות, חשש שעוצר אותן לדווח למשטרה, ואולי כך גם למנוע את הרצח הבא.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כל החברות הגיעו לישראל בעשור האחרון. המציאות החדשה בארץ חיברה אותן זו לזו. לאחר שאיבדו את סילבנה, מהבולטות בחבורה, הן לא חוששות להגיד לשתף את התחושות הקשות שלהן של קיפוח שנובע לטענתן ממעמדן כפליטות או כמבקשות מקלט. "אתה לא מרגיש במקום בטוח ושאתה חושב ששומרים עלייך, כי אתה יודע שבאמת לא שומרים עלייך", סיפרה סינית משה (14). "אני מרגישה שבשביל אחרים אני לא קיימת".
"זה הגורל - כאן אנחנו גרים, וזהו"
פטחוויט סימון בת ה-13 תיארה גם מציאות של פחד: "את גם כל פעם שומעת שמישהי נאנסה, נרצחה, אלימות, וזה לא בטוח. אנחנו לא יכולות לעשות עם זה כלום. זה החיים שלנו. זה הגורל - כאן אנחנו גרים, וזהו. אני יודעת שמה שאני אגיד זה לא כל הישראלים או כל מי שגר כאן חושב ככה, אבל בגלל שאנחנו פליטים או מבקשי מקלט, אז אין לנו בדיוק את הזכויות שיש לאזרחים. אם נגיד מטרידים אותם הם יכולים לעשות הרבה דברים בשבילם, אבל בשבילנו? לא".
"אם מישהו מטריד אותנו - סליחה על המילה, אבל השחורים, הסודנים, האריתריאים, האתיופים - מה הם יכולים לעשות עם זה?", תהתה סיימון. "אריתריאי נגד אריתריאית? אין מה לעשות עם זה. גם לא מנסים. אני לא כל כך בוטחת במשטרה כי לא תמיד הם עושים את מה שהם צריכים לעשות".
משה אמרה שכאישה בוגרת היא כבר לא תישאר לחיות בישראל. "גם ההורים יודעים שלא כיף לנו להיות כאן ושאנחנו לא מרגישות בטוחות, וגם אנחנו לא רוצות להישאר עם היחס שנותנים לנו", אמרה. "כאילו שאת לא שווה כלום, לא שייכת, לא קיימת. וגם זה שהם נותנים לך הרגשה שאת לא באמת בן אדם".
סימון סיכמה בהסבר של מה כן יגרום לה ולחברותיה להרגיש בטוחות: "שיתנהגו אלינו שווה, כמו כל אחד, כמו כל אזרח. שייתנו לנו את זכויות האדם שלנו ולא יתנהגו אלינו כמו פליטים או מסתננים".