מאחורי מחאת ההורים לילדי הפעוטונים שצפויה להגיע הערב לשיא עומדות מספר דרישות מהמדינה שבראשן הקריאה לקחת אחריות על הילדים בגילאי 0-3. מה זה אומר בפועל?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המצב כיום זוכה, במידה רבה של צדק, לתיאור "הפקרות". המדינה לא מספקת כמעט מסגרות לילדים מתחת לגיל 3. במצב הזה, כל אחד יכול לפתוח פעוטון ושכל מה שנדרש ממנו כמעט זה לקבל אישורים בטיחותיים למבנה. על השולחן עלו בשנים האחרונות שורה של הצעות לשינוי המצב, חלקן ייכנסו לפועל בהדרגה כבר בספטמבר הקרוב, אבל זו טיפה בים.
התוכניות המוצעות לפיקוח על הגנים הפרטיים:
# החמרת הענישה: הטלת עונשים כבדים יותר במקרי התעללות בילדים שנחשפים.
# חובת התקנה של מצלמות אבטחה בפעוטונים: ייכנס לפועל בהדרגה מספטמבר הקרוב.
# הסדרת הפעוטונים: קבלת רישיון, מיפוי הפעוטונים, מתן כלי אכיפה - ייכנס לפועל בהדרגה מספטמבר הקרוב.
# קביעת משרד ממשלתי (משרד החינוך או משרד ייעודי אחר) שיפקח על הפעוטונים בכל התחומים.
# הכשרות לעובדים.
# קביעת שכר הולם לעובדים.
# בדיקת היעדר רישום עבר פלילי לעובדים.
# ליווי ופיקוח פדגוגי על תוכניות חינוכיות.
# הפעלת מפקחים בשטח.
ולכל זה יש גם תג מחיר כמובן – ההערכות מדברות על השקעה ראשונית של 1.5 מיליארד שקלים ועוד 4.5 מיליארד שקלים בכל שנה. במדינה עם גירעון של כ-14 מיליארד שקלים צריך שינוי סדרי עדיפויות דרמטי כדי שזה יקרה, והשקעה כזאת צפויה לבוא על חשבון תחומים רבים אחרים.