נפרדים מבית הספר לתמיד, נשארים עם החוויות והזיכרונות: כ-700 אלף תלמידי התיכונים וחטיבות הביניים יוצאים היום (שישי) לחופשת הקיץ, בהם גם מסיימי כיתה י"ב, שעבורם זו כבר לא חופשה ארוכה שבין שנת לימודים אחת לאחרת - אלא חופשה שאחרי 12 שנות לימוד מפרכות אך מרתקות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בין כל אותם תלמידים שלא ישובו יותר לספסל הלימודים, ישנם גם שישה תלמידים מרחבי הארץ, שבחרו לשתף אתכם הגולשים, בחוויה שלא ישכחו מימי בית הספר: האזעקות וההתראות במקום צלצול, הטיול השנתי או המחאה שארגנו במחאה על ביטול הטיולים, ההסתגלות ללימודים במדינה חדשה - וגם התוודות אמיצה ומרגשת מול כל החברים לכיתה.
עבור יונתן חיות, בן 18.5 משערי תקווה, השנים שלמד בבית הספר לא היו קלות כלל. אחרי 16 שנה בהן התגורר ולמד בדימונה, הוא עבר לבית הספר של רשת אנקורי בפתח תקווה - שם יצא מהארון בפני תלמידי כיתתו.
"כשהגעתי לאנקורי, נתנו לי כלים להתמודד עם בעיות וגם כלים ללמידה. לימדו אותי שלא משנה מה אתה, אלא מי אתה והיום אני מצטיין חברתי וחבר של כולם", הוא מספר. את שנותיו האחרונות בבית הספר מסכם יונתן בסיפוק: "נכון, לימודים במשך 12 שנה זה קשה אבל זו חוויה מטורפת שלא אשכח אף פעם".
גם נועה שלום, שסיימה היום כיתה י"ב בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, היא מצטיינת חברתית. היא לא הסתפקה בלהגיע לבית הספר וללמוד - אלא כיהנה כיושבת ראש מועצת התלמידים ואף הייתה ממובילות מחאת הטיולים השנתיים. "הרגע שהכי זכור לי משנותיי בבית הספר הוא הפגנת הטיולים שערכנו השנה בעיר, אליה הגיעו מאות תלמידים", היא מספרת.
נועה, שתצא בשנה הבאה לשנת שירות בחברה להגנת הטבע, בחרה להעביר מסר לבני גילה: "הכל בחיים זה עניין של החלטה - זה מה שלמדתי משנות התיכון שלי. תזכרו שאנחנו כבני נוער יכולים לעשות הכל".
נור מנסור, בת 18 מעוספייה, שסיימה היום את לימודיה בבית הספר עירוני ה' בחיפה, אמנם לא הייתה שותפה פעילה במחאה - אך מעידה על עצמה שלא תשכח לעולם את הטיולים השנתיים בבית הספר. "זו הייתה החוויה הכי גדולה בשנות הלימודים", היא מספרת.
אתמול היא ניגשה לבחינת הבגרות האחרונה שלה, לבשה חולצה לבנה בטקס הסיום לו חיכתה שנים ארוכות - וכעת היא פנויה לצאת לדרך חדשה: "מצד אחד רוצים שזה כבר ייגמר, מצד שני לא רוצים להיפרד מהחברים ואפילו לא מהמורים".
מתמודדים לא רק עם המבחנים, גם עם איומי הטילים
חן גל, בת 18 שסיימה ממש היום את לימודיה בתיכון "שרת" בנתניה לא זונחת אף היא את הפן החברתי. חוץ מלסיים את לימודיה בבית הספר, היא מנהלת בשעות הפנאי את קבוצת הפייסבוק "שמיניסטים" שמונה למעלה מ-6,000 תלמידי י"ב מכל רחבי הארץ - וגם משמשת ככתבת ומגישה באתר הנוער "גירים".
"מה שלמדתי בכל 12 השנים שחלפו הוא מה שהמערכת אולי הכי לא רצתה שאלמד - כן לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש את הדרך הייחודית משלך", מסכמת חן את שנותיה במערכת החינוך. "אנשים נראים ופועלים אותו דבר וחושבים אותו דבר וגל אחד צריך למצוא את הייחודיות שלו בין כולם. אני רוצה שמערכת החינוך לא תהיה יותר בית חרושת לציונים".
רז בר, שיצאה היום בפעם האחרונה משערי בית החינוך המשותף במועצה האזורית שער הנגב שבעוטף עזה, נאלצה להתמודד לא רק עם מבחנים ושיעורי בית - אלא גם עם אזעקות ולימודים בצל הטילים.
"למרות המצב הביטחוני, הייתה תקופה טובה בבית הספר. לפעמים היה בטוח יותר לבוא ללימודים מאשר להישאר בבית ולראות את כל החברים שתומכים ומרגישים כמוך", היא מספרת. "אני לא אשכח את החוויה של לקום בכל בוקר, לעלות לאוטובוס הצהוב בדרך לבית הספר - ולהגיד 'בוקר טוב' לאותו נהג במשך 12 שנה".
דרך מעט ארוכה יותר לבית הספר עשה אסטבן ארזו, בן 18 מרמלה, שעד כיתה ה', בכלל למד בבית ספר בקולומביה שבדרום אמריקה. היום הוא סיים את לימודיו בישראל בתיכון "אורט לילינטל" בעיר. "אני תמיד אזכור שהעניקו לנו הרבה עזרה וסיוע כדי שנצליח. יש בעיר נוער כשרוני ואיכותי", הוא מספר.
ארזו משתתף בפרויקט "לגעת באופק" של פתחון לב, שמלווה בני נוער מהתיכון ועד אחרי השירות הצבאי - וצפוי להתחיל במכינה קדם-צבאית בצפון ממש בקרוב. "יש לי הרבה זיכרונות וחוויות מ-12 שנות לימוד. הכרתי מלא חברים, היו קשיים אבל גם הצלחות. זו הייתה תקופה ארוכה, משמעותית אבל מהנה", הוא מסכם.