הסיפור הבא נראה כלקוח מסרט אימה. האחיות הגיעו בחרדה לביתה של אימם הקשישה – שלא ענתה להן, ולא פתחה את הדלת. כשנכנסו, ראו את הבית מבולגן, ולא הצליחו לאתר את אימן. אחרי חיפושים מצאו אותה מאחורי הדלת. "חשבנו על הגרוע מכל", שיתפה הבת בשיחה עם N12. כשהגיעו לבית החולים גילו כי מה שעמד מאחורי האירוע הקשה זו המגפה שרובנו כבר הספקנו לשכוח – שהגיעה עם תסמינים חדשים: הזיות.

"אימא הייתה מגולגלת בתוך השמיכה. חשבתי שרצחו אותה"

תמר אברהם בת ה-90 מתגוררת לבדה בביתה במושב מסילת ציון, שבו מתגוררים גם כל ילדיה. כבר שנים שהיא מסרבת לבקשותיהם של ילדיה להיעזר במטפלת זרה. עד לא מזמן הייתה תמר עצמאית, ודאגה לעצמה. ביום ראשון, לפני כשבועיים, עוד הייתה אמורה להגיע למועדון הקשישים שבו היא מבלה פעמיים בשבוע, אך היא לא הגיעה לשם - ואף אחד לא דיווח על כך לבני משפחתה.

ביום שני, אחת מבנותיה הייתה צריכה לקחת אותה לבדיקה בבית חולים, אך תמר לא ענתה לה לטלפון. הבת הזעיקה את אחותה שרה, שגרה ליד אימן. הן דפקו בדלתה שהייתה נעולה וניסו לקרוא לה, אך ללא מענה. מצב כזה מעולם לא קרה, ולכן חששות כבדים כבר החלו לחלחל בליבן של האחיות. הן הצליחו להגיע לאחד החלונות הגבוהים שבבית - ולא האמינו למה שראו: הבית היה מבולגן לגמרי, כל הרהיטים הפוכים, ניירת הייתה מפוזרת על הרצפה, אבל את אימא שלהן הן לא ראו. "התחלתי לחשוב על הגרוע מכל", סיפרה בתה שרה בשיחה עם N12.

הבנות התקשרו למשטרה וגוללו בפני השוטר את הסיפור. הן ביקשו מהמשטרה להגיע לעזור להן לפרוץ את הדלת. "קיוויתי שאולי היא נפלה מאחורי הספה ובגלל זה אנחנו לא רואות אותה", נזכרה שרה בסיטואציה המלחיצה. באותו הרגע הגיע אחד השכנים עם סולם ועזר לשרה להיכנס דרך אחד החלונות. "פתחתי את דלת הכניסה והשוטר ביקש שנעבור בכל חדר, וננסה להבין איפה אימא יכולה להיות", שיתפה שרה. לאחר שעברה חדר אחרי חדר, הגיעה שרה לחדר השינה ושם ראתה את השמיכה של אימה זרוקה על הרצפה מאחורי הדלת. "זה היה מאוד מוזר כי המזגן היה דלוק, הדלת הייתה נעולה ואף אחד לא יכול היה להיכנס או לצאת, אז לאיפה היא נעלמה?!", שחזרה.

השוטר, שהבין את המצב המוזר, ביקש מהן לעשות עוד סיבוב בבית. "עשינו מה שהוא אמר והגענו שוב לחדר השינה. כשפתחתי את הדלת הרגשתי משהו כבד, שזו לא רק שמיכה שנמצאת שם", סיפרה שרה על הרגע הדרמטי. "הסתכלתי שמאלה, נבהלתי - וצרחתי באימה. אימא שלי הייתה מתחת לשמיכה. חשבתי שהיא מחוסרת הכרה".

שרה אמרה לשוטר כי היא לא מסוגלת להציץ מתחת לשמיכה, וביקשה ממנו שישלח ניידת שתגיע בדחיפות: "אני ואחותי לא היינו מסוגלות להסתכל, פחדנו ממה שנראה מתחת לשמיכה. צרחנו והיינו ממוטטות לגמרי, כי היא לא זזה בכלל".

"זה היה כמו סרט אימה, היא התעוררה פתאום, ולא הבינה איפה היא נמצאת"

תוך מספר דקות הגיעו לביתה של תמר כוחות הצלה, משטרה ופרמדיקים של מד"א. "אחרי שעה כמעט שהם טיפלו באימא בתוך הבית, ואנחנו רועדות מפחד בחוץ, יצאה אחת המטפלות ואמרה לנו להסיר דאגה מליבנו, ושהיא בסדר". הפרמדיקית סיפרה לאחיות המודאגות שאימם הקשישה הייתה מתחת לשמיכה בלי בגדים, וטמפרטורות הגוף שלה צנחה מתחת ל-24 מעלות. האם תמר סבלה מהיפותרמיה, וככל הנראה שכבה על הרצפה יותר מ-24 שעות, בזמן שהיה מאוד קר. "שוב הרצנו בראש תרחיש שמישהו עשה לה משהו. איך ייתכן שהיא הגיעה למצב הזה?!", נזכרת שרה באותם רגעים.

כוחות ההצלה פינו את תמר באמבולנס, כשהיא לא בהכרה, לבית החולים שערי צדק שבירושלים. שאלות רבות עלו בשלב זה, ושרה, שליוותה את אימה באמבולנס, ניסתה לשחזר מה קרה בימים האחרונים שהוביל למצב הזה. באמבולנס נזכרה שכמה ימים לפני כן, ביום שבת, נסע אחיה לבקר את אימם. למוחרת, הייתה אמורה להגיע למועדון הקשישים, אך זה לא קרה.

"הבנו שמדובר על כ-24 שעות שהיא נמצאת במצב הזה", שיתפה שרה. בחדר המיון היא עדיין לא הייתה בהכרה, וקיבלה טיפול בהיפותרמיה. לא נראו עליה פצעים או חבלות. הרופאים שטיפלו בה המליצו לעשות לה סי-טי לראש כדי לבדוק אפשרות שלקתה בשבץ מוחי. המשפחה כבר חשבה על הנורא מכל, ועל הרגע שבו יצטרכו להיפרד ממנה. "אימא תמיד אמרה שאם תגיע למצב כזה - היא מעדיפה לא לחיות יותר. היא לא רוצה להיות עול על המשפחה", אמרה שרה. "כשלקחו אותה לסי-טי היה רעש פתאומי מהרמקולים של בית החולים. וכמו בסרט אימה, היא התעוררה פתאום, הסתכלה ימינה ושמאלה, ולא הבינה איפה היא נמצאת. ראינו שמשהו בה השתנה".

"צדקתי! זה קורונה" – צעק הרופא שזיהה את מקור ההזיות

אחרי הבדיקה העבירו את האם הקשישה למחלקת גריאטריה, שם בני המשפחה פגשו את ד"ר זיידאן גואד, מתמחה בגריאטריה בשערי צדק. שרה סיפרה לרופא את כל השתלשלות האירועים, והוא בתגובה ביקש מהצוות שלו לבצע כל מיני בדיקות, לפי פרטי הסיפור.

"כבר במסדרון ראיתי שהמשפחה מבולבלת ונראית כבר באבל", נזכר ד"ר גואד, שביקש לא לעמוד מנגד ולסייע. גואד שיער כי מה שיש לתמר זה לא מה "שנראה לעין". "בגלל שהיא הגיעה מבולבלת סברתי שמדובר בדימום במוח, ואולי אירוע מוחי - לכן עשינו סי-טי. אבל ידעתי שזה כנראה לא זה - כי לא היו לה עוד סימפטומים", סיפר. הוא שלל גם סיבות זיהומיות או דימומים.

תמר עם ד"ר זיידאן גואד
תמר אברהם עם ה"מלאך המציל" שלה, ד"ר זיידאן גואד

בסופו של דבר ביצע גואד בדיקת קורונה, וצעק: "צדקתי! זה קורונה". שרה נזכרת בשמחה של הרופא כשהבין את מקור הבעיה: "היינו בהלם שהוא לא ויתר". גואד ביקש מהמשפחה שלושה ימים כדי להחזיר את האם "בריאה ושלמה". ואכן, תוך כמה ימים חזרה תמר בת ה-90 לאיתנה. "בהתחלה, אימא לא הבינה כלל איפה היא נמצאת, וחשבה שהיא במיטה שלה בבית, לקח לה זמן להתאושש. מהאירוע היא לא זוכרת כלום", סיפרה ביתה.

ד"ר גואד שיתף כי למרות שהיא לא סבלה מתסמינים נשימתיים, הקורונה באה אצלה לידי ביטוי בצורה אחרת: "הזן של הקורונה שבו נדבקה העלה לה את חום הגוף בצורה מאוד חדה, מה שגרם לה לבלבול רב, וכנראה גם להזיות. זה חלק שלא מכירים כל כך בקורונה". גואד אמר כי נצפו כבר כמה מקרים כאלו אצל צעירים ומבוגרים. החום גרם לחולשה בגוף, עד כדי סחרחורת ולכן היא נשכבה על הרצפה. "במקרה הזה גם הווירוס עצמו גרם לה לבלבול וגם חום הגוף שעלה", תיאר הרופא.

לדברי ד"ר גואד, תמר הגיעה אליו במצב קשה, אך ללא סיבה רפואית שתצדיק את הסימפטומים שחוותה. "לכן לא ויתרתי והייתי אופטימי, הכי חשוב זה לא לוותר", סיכם.