משפחותיהם של שורדי השבי שגיא דקל חן וסשה טרופנוב נשאו הצהרה ראשונה לתקשורת הערב (ראשון) במרכז הרפואי שיבא. מטעם משפחתו של סשה נשאו את ההצהרה אמו וזוגתו - שורדות השבי לנה טרופנוב וספיר כהן. מטעם משפחתו של שגיא דיברו אשתו ואביו - אביטל דקל חן ויונת דקל חן.
ספיר כהן, שורדת השבי בת זוגו של סשה טרופנוב אמרה: "יש לי את הזכות לעמוד פה היום. אתמול בלילה סשה סיפר לי שבל הזמן התפלל עליי שאני אמצא גבר שאני אוהבת. התפלל שלא אחכה לו כי לא רצה שאני אחכה לגבר שאף פעם לא יחזור הביתה. זכיתי לחבק שוב את סשה".
"אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בהגשמה הזו", הוסיפה. "לכל החיילים ומשפחות החללים. תודה לעם שפעל לשנות את המציאות ולהרים אותנו ולתת לנו תקווה. תודה על הזכות לפגוש אנשים טובים. תודה למקבלי ההחלטות שקיבלו החלטה לקיים את המצווה הקדושה".
"סשה נורה בשתי רגליו - זה נס שהוא עומד על הרגליים"
שורדת השבי, אימו של סשה, לנה טרופנוב הוסיפה בהצהרה: "סשה נורה בשתי רגליים ועבורנו זה נס שהוא עומד על רגליו. במהלך השנה בורא עולם שלח לי אנשים שעזרו ותמכו. תודה לכל המתנדבים שעוזרים למשפחות ולכל העם שחיזק ומחבק כל הזמן זה נותן המון כוח. תודה לכל החכ"ים שתמכו בזעקה - אין מצווה גדולה כפדיון שבויים".
בהמשך הודתה לנה גם לממשלת רוסיה ולשגריר הרוסי שתמך בהם וביקשה: "אני מבקשת מהממשל במוסקווה לבקש את מקסים הרקין ושאר החטופים. לא שוכחת את מי שעוד בשבי חיים. להוציא את כולם עכשיו - נמשיך להיאבק ולהתפלל עם ישראל חי".
"שגיא לא ראה אור יום ולא ידע מה קרה איתי ועם הבנות"
אביטל דקל חן, אשתו של שגיא שיתפה: שגיא אהוב ליבי ואב בנותיי חזר הביתה. אחרי 498 ימים בשבי חמאס הוא כאן ממש מעלינו במחלקה עומד על הרגליים עם חיוך ענק ושמחה בלב".
על הרגעים הקשים בשבת השחורה אמרה: "היום במבט לאחור אני נזכרת איך ב-7.10 עמדתי בממד עם שתי בנותיי ובהריון מתקדם. במשך שעות חיכיתי לשגיא שיחזור אלינו יפתח את הדלת ויוציא אותנו החוצה. כעבור יממה מצאתי את עצמי עולה לאוטובוס לבד, בלי שגיא, עם שתי ילדות קטנות בדרך למסע הקשה ביותר שאדע בחיי".
"שגיא לא ראה אור יום מה7.10 ולא ידע מה קרה איתי ועם הבנות. הפעם הראשונה שבה גילה מה מצבנו, היה יום לפני שחרורו, רק אז גילה שאנחנו בחיים", שיתפה. "איך הוא הצליח להחזיק מעמד? בזכות האהבה. גילינו שעשינו הרבה דברים כל אחד בעולמו בדיוק כמו שהשני ביקש וייחל בצד שלו".
על המפגש של שגיא אתמול עם בנותיו לראשונה - אחרי שנה וארבע חודשים, סיפרה אביטל: "ברגעים האלה כשגלי ובר רצות אל אבא ושחר רואה לראשונה את אביה שלא מתוך תמונה, לצד השמחה הגדולה וההתרגשות ששגיא איתנו בבית, לא יכלתי שלא לחשוב על כל אותם הילדים שעדיין מחכים לאבות שלהם שישובו הביתה. יש לנו במדינת ישראל ילדים קטנים שהופרדו מאבא שלהם ובכל יום מתעוררים ושואלים מתי אבא חוזר? אנחנו חייבים לעשות הכל כדי שהשאלה הזאת לא תישאל יותר ואבא שלהם יהיה בבית".
בסיום דבריה שיתפה בדברים שאמר לה אמש שגיא: "שגיא אמר לי אתמול - 'מילי זה נחמד שכותבים 498 ימים, אבל בעיקרון יותר נכון להגיד שאנחנו שם מעל ל 43 מליון שניות של גיהינום'. הם לא סופרים ימים וגם לא שעות הם סופרים שניות. אני מבקשת לפנות גם אל שאר משפחות החטופים, אל תאבדו תקווה, אנחנו נחזיר את כל מי שנשאר שם - כי אין אופציה אחרת".
מעדות ראשונית ניתן לספר ששגיא דקל חן עבר חקירות לא פשוטות בעת שהותו בשבי. במשך כל תקופת השבי הוא לא ידע מה עלה בגורל משפחתו. במשך שנה וארבעה חודשים הוא היה מנותק לחלוטין, מכל אמצעי תקשורת. הוא ממש התאבל ובכה על משפחתו, אך השתדל לשמור על אופטימיות. אתמול, עם שחרורו מהשבי, הוא גילה שבני משפחתו בחיים. לפני שלושה ימים בלבד הוא גילה שיש עסקה ושהוא עתיד להשתחרר. רק בשעות הלילה אתמול נפגש לראשונה עם ילדיו, כולל בתו שחר מזל - שנולדה בעודו בשבי החמאס.
סשה טרופנוב גילה רק עם שחרורו אתמול שאביו נרצח ב-7 באוקטובר, והוא כמעט לא נחשף לתקשורת בעת שהותו בשבי. עם זאת, מידי פעם הוא עודכן על מצב המלחמה מהמחבלים שהחזיקו בו. במשך כל התקופה הוא הוחזק לבדו, הוא למד לקרוא ולדבר בערבית. הוא לא ראה את ספיר ולנה במשך כל תקופת השבי, אך שמע ברדיו שהן השתחררו מהשבי.
תגובות