"זאת קופסה שבה אנחנו אוספים זכרונות מאז שהתחילה המלחמה", מספרת רבקה בוחבוט, אשתו של החטוף אלקנה בוחבוט, היא עוברת על החפצים. "אמרתי לראם שחייב לשמור לאבא זכרונות. כמה שראם מחכה וכמה שהוא רוצה שהבית שלנו יחזור למקום שלו. והוא מחפש את אבא שלו".
ראם, בנה בן הארבע, בונה לו יצירות קבועות, משקפות. "אני הולך לחפש את אבא שלי, אימא", הוא אומר לרבקה. "אימא, שימי ובואי נלך לחפש את אבא ביחד. ממש בהתחלה שאמרנו לו ש... שלא מוצאים את אבא. כי באותו הזמן לא הייתי מסוגלת להגיד לו שאבא חטוף".
אלקנה בוחבוט, בן 35 ממבשרת ציון היה מפיק במסיבת הנובה. בבוקר ה-7 באוקטובר, כשהחלו להגיע מחבלים, הוא נשאר כדי לעזור לכוון את הרכבים לנתיב מילוט. הוא עוד הספיק לדבר עם רבקה והבטיח לה שיחזור בקרוב הביתה.
"בהתחלה היה לי קצת כעס", משתפת רבקה. "כי הוא ידע שיש לו בבית אישה וילד שמחכים לו, וזה רק שלושתנו. איש משפחה, משפחה נהדרת, אבל הוא יודע שאני פה לבד. והוא החליט להישאר ולעזור לאחרים לברוח. זה בדיוק אלקנה, זה האופי שלו. הוא לא רצה להשאיר אף אחד מאחור, הוא נשאר מאחור, ובסוף חטפו אותו. לקחו לו את החופש".
"ראיתי את הסרטונים וזה קרע לי את הלב"
בחודש שעבר פרסם חמאס אות חיים מאלקנה יחד עם החטוף יוסף חיים אוחנה, שם הוא פונה לאוהד בן עמי שהוחזק איתו במשך שנה וחודשיים בשבי. "ראיתי את הסרטונים האלה וזה פשוט קרע לי את הלב", אומר אוהד. "הוא לא נראה טוב. הוא מזכיר לי את המצבים שהיה קשה לו מבחינה נפשית ואני הייתי מרים אותו, ואני רוצה לבוא ולהרים אותו ואני לא יכול".
כשרבקה שואלת אם חמאס הכריח את אלקנה לדבר, אוהד משיב: "אני חושב שזה גם וגם. יש פה טרור פסיכולוגי שחמאס מפעיל, גם יכול להיות שאפילו באמת הם בקשו את הסרטונים. זה גם יכול להיות. אבל כל מילה וכל משפט שלו, אני מבין אותו, זה כאילו שאני שם".
"כל המנהרה הייתה זזה"
בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה על הרחבת הלחימה בעזה. אוהד יודע על בשרו מה המשמעות של החלטה כזו עבור אלקנה ושאר החטופים. "כשהיו הפצצות לידינו, פשוט כל המנהרה הייתה זזה, נופל עלינו חול", הוא מתאר. "היינו רצים בריצת עמוק לשובים – 'הכול בסדר, מה קורה?' אתה מפחד גם מחלילה שאם פתאום צה"ל יתקרב, והם יחשבו שזה ניסיון חילוץ. הם אמרו לנו – 'ברגע שהצבא מתקרב, אנחנו דופקים לכם כדור בראש'".
אוהד שיצא רזה וחיוור מהשבי, לא שוכח את תחושת הרעב: "כשיצאתי, אני חושב שכולם ראו איך אני נראיתי. אני חושב שאם הייתי נשאר שם עוד כמה שבועות, אני לא יודע אם הייתי שורד. כבר הגוף מתחיל לאכול את עצמו".
אוהד מספר על מצבו של אלקנה: "היו לו שם מצבים שגם מבחינה נפשית היה לו מאוד קשה, וגם מבחינה פיזית. היה לנו שם כל הזמן מכות של שלשולים, ואין מספיק מים, ואתה יכול להתייבש. הוא הגיע למצב שהוא צעק – 'תעזרו לי, תעזרו לי', ואז רצתי אליו, והוא פשוט התחיל לרעוד ואיבד הכרה".
"זה הדאגה הכי גדולה שיש לי כרגע", אומרת רבקה. "שאתה היית שם כמו אבא בשבילו. ועכשיו רואים את הסרטון השני, כבר רואים את המצב הנפשי. שהוא צועק, הוא קורע את הבגדים, והוא יורד עליו על הברכיים. זה היה פשוט מכה. למרות שכל כך חיכינו וציפינו לראות משהו ממנו, אבל לראות את זה בעיניים זה הרבה יותר קשה. אני כבר לא זוכרת את החיוך של אלקנה, אני לא זוכרת הנשיקה שלו, אני רק זוכרת את הסרטונים האלה".
המסר של אלקנה: "הגיבור של אבא"
בפרידה מאוהד, אלקנה ביקש למסור מסר לרבקה. "כשיצאתי הוא נתן לי פשוט חיבוק והוא פשוט לא הרפה, אני חושב כמה דקות", מספר אוהד. "והוא השביע אותי – 'אתה חייב לספר לרבקה כמה שאני אוהב אותה, כמה שהתגעגעתי לה, כמה שהיא חשובה לי'. הוא דיבר עלייך ועל ראם כל הזמן. הוא אמר לי – 'תגיד לראם, הוא הגיבור של אבא'". "נכון, זה המשפט שלו, הוא הגיבור של אבא", מאשרת רבקה.
"הוא פשוט היה נטרף, הילד מאוד חסר לו", ממשיך אוהד. "כל הזמן הוא היה אומר – 'איך זה ילד בלי אבא?' הוא היה אומר - 'רגע הוא יזכור את זה? וכשהוא יזכור את זה, זה יפגע בו לעתיד? והוא צריך עכשיו את הגב שלי בתור אבא, אולי אם ילד בגן יציק לו אז אני בתור אבא הייתי בא לגן ותמיד הייתי מגן עליו. עכשיו אין לו את זה שאבא מגיע לגן ומגן עליו, מה יהיה?' וזה כל הזמן הטריד אותו".
"גם אנחנו בשבי"
רבקה מתארת את הקושי היומיומי: "קיבלתי שיחה בבוקר מהגננת שאמר לי ש'ראם לא בטוב ושאנחנו צריכים להביא גננת רביעית לגן בשביל שיהיה לו יותר יחס'. כמה שאני עוטפת וכמה שאני מנסה להרחיק אותו מהרבה דברים - הוא לא רואה את הסרטונים חס ושלום - אבל הילד מרגיש. ואני צריכה ילד חזק כי הוא הכוח שלי, זה גם אנחנו שבשבי".
נטלי בן עמי, בתו של אוהד, מזדהה: "מאוד קשה לראות אותך ככה כי אני יודעת מה את עוברת. זה הרגשה של לבד, וזה הרגשה שאת צריכה מישהו שידאג לך והוא פשוט לא פה. לשמוע אותך מדברת על זה, זה ממש מחזיר אותי לכשאבא היה בשבי. אני זוכרת כמה מחנק היה לי בגרון כל הזמן, מחנק כזה שלא עובר. וזה קשה לי לחשוב שאת עוד בזה".
רבקה גם חושפת כי היא מנסה להיפגש עם ראש הממשלה: "ביקשתי לדבר עם ביבי לפני יותר מחצי שנה ואני עוד לא זכיתי לפגוש אותו אבל הוא כן דיבר עם חמותי ברגע שיצא הסרטון הראשון, הוא דיבר איתה פעם ראשונה אחרי שנה וחצי. זה פשוט... יותר מחצי שנה ביקשתי פגישה עם ראש הממשלה, ועוד לא קיבלתי".
תגובות