אביבה סיגל בת ה-62 נחטפה מביתה בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר יחד עם בעלה קית'. היא חזרה משבי חמאס לאחר יותר מ-50 ימים במסגרת עסקת החטפים לפני כשנה, והיום ב"אולפן שישי" היא מספרת על רגעי האימה הנוראיים בשבי ועל המחשבות הבלתי פוסקות על בעלה ועל שאר החטופים. "חושבים שם על המוות. הרגשתי את המוות. הוא היה שם. ולחשוב שהם עדיין בשבי בעזה. אם הייתה מצלמה נסתרת, לראות את הפרצוף שלי, את הפחד אימה בעיניים שלנו, העולם היה מוציא את החטופים עכשיו", אומרת אביבה בכאב.
אביבה מתארת את הרגעים המפחידים והאפלים ביותר בשבי חמאס, רגעים מהם חשבה שאולי לא תצא בחיים: "הקאסמים יצאו מהבניינים שבהם היינו, והייתי שוכבת ומסתכלת על התקרה וכל הבניין רועד. ואחר כך סופרת את הסדקים ותוהה אם הסדק הזה היה אתמול".
"היינו כל הזמן בהישרדות. כל הזמן בהישרדות. כשהיינו מתחת לאדמה, כשקית' אמר לי שהוא מרגיש שהוא לא מצליח לנשום, ואמרתי לו, 'רק תשכב ותנסה לנשום', ואחרי כמה זמן פחדתי להסתכל עליו כי מרגישים שהולכים למות".
"לראות את הגולדשטיינים (בני משפחת גולדשטיין שנחטפו) - אגם הייתה לבנה כמו קיר. היא נראתה כמו רוח. הם היו מבוהלים. פשוט מרגישים שזה השעות האחרונות שלך, הדקות האחרונות שלך. ואז אני זוכרת את עצמי אומרת לעצמי, מעניין מה אני ארגיש, אם אני ארגיש יותר גרוע ממה שאני מרגישה עכשיו. ומה אני ארגיש אם אני אראה שקית' הולך למות? זה המחשבות. לא חושבים על שום דבר אחר. חושבים על המוות. הרגשתי את המוות. הוא היה שם. ולחשוב שהם עדיין שם", מספרת אביבה.
"אנחנו נמצאים במצב מזעזע"
אביבה משתפת על הקשיים והמכאובים שבחיים שאחרי השחרור מהשבי, כשבעלה והחטופים האחרים עדיין בעזה: "אני רואה מה המשפחות עוברות. רק בשבת הודיעו שכנראה נרצחה מישהי. ואני לא ידעתי מה להרגיש, כאילו, אני מכירה ארבע בנות באופן אישי. שתי בנות מהקיבוץ ושתי בנות שהייתי איתן, מתוך תשע בנות. ואני אומרת לעצמי - אין הרבה אנשים בארץ שמכירים אפילו אחת מהבנות, ואני מכירה ארבע והלב שלי דופק. ואז תוך שנייה המחשבות עוברות לקית'. אני אומרת לעצמי, מה אם יעשו אותו דבר לקית'? מה יקרה? ואיך אני ארגיש אם יגידו לי שיש ספק? שאולי... לאן אני אקח את זה? זה מזעזע. אנחנו נמצאים במצב מזעזע".
"אנחנו משפחת החטופים, כבר באמת משפחה. אנחנו מסתכלים על תמונות של שנה לפני, וכולם הזדקנו, כולנו נראים אחרת", היא מוסיפה.
"ילדה בת 15 שהפכה להיות אימא של ילדה בת שמונה"
אביבה השתחררה משבי חמאס בעסקת החטופים לפני יותר משנה, לאחר 51 ימים בשבי. היא מספרת על הרגעים הדרמטיים: "אני לוקחת את עצמי הרבה פעמים ליום הזה כי זה היה יום מאוד משמעותי בשבילי להיפרד מקית', וגם כל מה שעברתי עם אלמה (אלמה אברהם בת ה-84 שנחטפה מנחל עוז), היה בשבילי ממש יותר מדי. כאילו הרגשתי שמה עוד אני אעבור? מה עוד יביאו לי לעבור שם בעזה? ואם יש משהו שמפחיד אותי זה אנשים שכבר לא נמצאים בחיים. והיא הייתה בין חיים למוות".
"וגם שישבנו באוטו יחד עם אלה ודפנה (אלה ודפנה אליקים, ששוחררו יחד עם אביבה בעסקת החטופים) - ילדה בת 15 שהפכה להיות אימא של ילדה בת שמונה. הרגשתי שהיא כבר די, לא רוצה יותר להיות אימא שלה. הם כל פעם באו ואמרו לנו שאנחנו לא הולכים לישראל, שלוקחים אותנו לאירופה, כי אין ישראל יותר. והילדה בת שמונה, בוכה ובוכה".
"היא בקושי הכירה אותי. ואני יושבת ומחבקת אותה ומלטפת אותה ואומרת לה שתסתכל לי בעיניים. ואמרתי לה, 'אני אהיה איתך, אל תדאגי'. אני רואה שם את הגר (הגר ברודץ שנחטפה מכפר עזה ושוחררה יחד עם אביבה) ואני בהלם, פשוט בהלם של החיים שלי. ואני אומרת לעצמי, טוב, אני אגיד למחבל פה מאחורה שאני רוצה להגיד להגר שלום? הוא יהרוג אותי".
"ואז אני מסתכלת ואני רואה את אביגיל ליד הגר. הגר עם הבן שלה ואביגיל הקטנה הזאת יושבת לידה, בוכה בכי זלעפות, ואף אחד בכלל לא שם לב. היא בכתה מאוד בשקט כי ידעה שהיא צריכה לבכות בשקט. אז הושטתי אליה ידיים פשוט ולקחתי אותה, הרמתי אותה, והושבתי אותה לידי, וחיבקתי אותה ושאלתי אותה אם היא מרגישה שאני מחבקת אותה. אז היא עשתה לי כזה, כן, עם הראש, וכזה חצי חיוך. ונתתי לה לשתות וחיבקתי אותה וחיבקתי וחיבקתי", משחזרת אביבה.
420 ימים למלחמה, 101 חטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס בעזה. במסגרת עסקת החטופים הקודמת, שהתרחשה בנובמבר 2023, השתחררו 80 חטופים.