לאחר שנה וחודשיים של מלחמה קשה בצפון הארץ, סוף סוף הגיעו ימים שקטים יותר. הפסקת האש שהוכרזה לפני מספר שבועות יצרה תחושה של רגיעה, ולראשונה מזה זמן רב נפתחו שוב אתרי הטבע והמסלולים בצפון ישראל. מאזור שהיה סגור בפני תיירים במשך חודשים ארוכים, הפך הצפון לאזור שנשאב מחדש לתוך עולם התיירות.
> עיר רפאים: כך קרית שמונה ניראתה בזמן המלחמה
אך למרות התחדשות זו, תחושת השגרה של תושבי הצפון רחוקה מלהתאושש. הם לא מרגישים שצפון הארץ חזר להיות כפי שהיה לפני המלחמה. במילים אחרות, בעוד המטיילים חוזרים לראות את הנופים היפים וליהנות ממש שיש לצפון להציע, חווית החיים של התושבים עדיין רחוקה מהשגרה של פעם.
שיבה לתיירות בצפון: מתסיסה ומרגיעה בו זמנית
החזרה של המטיילים לצפון יצרה סוג של התרגשות בקרב בעלי העסקים, העובדים והרשויות המקומיות. ד"ר ערן כתר, ראש המחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, מתאר את השפעת הפסקת האש ככזו שמובילה לשינוי משמעותי בזירת התיירות: "בהתחלה אנחנו רואים את אותם 'מטיילי שבת' שמגיעים לצפון כדי לראות את נזקי המלחמה ולבקר ביישובי הצפון", אומר ד"ר כתר, "אך בהמשך נראה יותר ויותר תיירים – גם מקומיים וגם תיירים מחו"ל – שמזמינים לינה במלונות וביישובים בצפון לשבועות הקרובים". הוא מוסיף כי לקראת תחילת 2025 הצפון צפוי להתמלא במטיילים ישראלים שמגיעים ליהנות מהחורף והאביב הישראלי, כשתיירות הפנים תצמח מחדש, לצד התיירות היוצאת והנכנסת.
לדברי ד"ר כתר, אחד האתגרים המרכזיים שהתיירות בצפון מתמודדת איתם הוא שיקום תשתיות התיירות – פתיחה מחדש של מלונות, מסעדות ועסקי תיירות, הכשרת עובדים חדשים, ושיפוץ עסקים קטנים ובינוניים. בנוסף לכך, הוא מדבר על סוגיית "תיירות האופל" – התופעה שבה מטיילים מגיעים לצפון מתוך סקרנות או רצון לתמוך, אך לעיתים גם מתוך תחושת מציצנות, כשכמובן שמדובר בזעזועים לא קלים עבור תושבי המקום. "הסקרנות היא לעתים קצת מציצנית – הרצון לצלם בית שנפגע מרקטה, שרידי רכב שרוף או זירה בה נפגעו אנשים. ראינו את זה גם בביקורים הראשונים ביישובי העוטף ובאתר מסיבת הנובה. ניתן לקוות כי המבקרים הישראלים ינהגו ברגישות המתבקשת, וכי הביקורים גם יתורגמו לתמיכה כלכלית בעסקים קטנים ובינוניים בצפון, אשר חלקם היו מושבתים מאז תחילת המלחמה".
הצפון שבור: תושבים מתמודדים עם טראומה ושיקום איטי
לצד החזרה הצפויה של התיירים והמטיילים, תושבי הצפון לא מרגישים שמציאותם השתנתה בצורה כלשהי. רבים מהם חזרו לבתים שנפגעו במהלך המלחמה, או ששולבו בפתרונות דיור זמניים, כשהם עדיין מתמודדים עם ההרס שמסביבם. גל, תושבת קריית שמונה, לא מהססת לשתף בתחושות הקשות שלה: "קודם כל כתושבת קריית שמונה שביתה נפגע שלוש פעמים במהלך המלחמה, אתה בטח יכול להבין שאם הכותרת בתקשורת היא 'הפסקת אש' או 'חוזרים לצפון', זה רחוק מהמציאות", אומרת גל בעצב, "כי כמו משפחתי שלא תחזור לביתה בקרוב כי הכל הרוס, יש עוד מאות משפחות שאין להם בית לשוב אליו. הכל הרוס, לא ראוי למגורים, וייקח חודשים ארוכים עד שיסיימו לשקם".
גל מציינת שהשפעות המלחמה לא מסתכמות רק בנזקי הבית הפרטי, אלא גם בתשתיות עירוניות ומקומות ציבוריים. הקניונים בעיר, השוק העירוני, מדרכות, כבישים, עמודי חשמל, ואף בתי הספר – כל אלה דורשים שיפוץ אינטנסיבי. "לשקם את הצפון זה מבורך, אנחנו עיר שרגילה לתיירות בכל עונות השנה ובמיוחד בחורף כשתיירים שנוסעים לרמת הגולן והחרמון עוצרים אצלנו", היא מוסיפה, "אבל אי אפשר להחליט שאנחנו חוזרים לשגרה בלי להסביר לנו קודם מה קורה. אנחנו חוזרים לעיר הרוסה ושבורה".
חוסר הוודאות גובר גם לאור תחושת הביטחון המועטה. "מי מבטיח לנו שאין עוד מנהרות? מי מבטיח לנו שחיזבאללה לא יתחמש שוב?" שואלת גל כשהיא מצביעה על התחושות האמיתיות של תושבי הצפון, ששואפים לחזור לשגרה אך לא יכולים לעשות זאת מבלי לדעת בוודאות אם השקט יימשך. "הצפון שלנו הוא האזור היפה בארץ. יש פה טבע ייחודי, אנשים טובים ובעלי עסקים שרק מחכים לחזור לעבוד. אבל כל זה לא שווה כלום אם לא ישקיעו בשיקום אמיתי של האזור. ובמיוחד בהשבת האמון לתושבים".
המצב במטולה: מציאות ביטחונית שונה ושאיפה לחזור
במטולה, המושבה הצפונית ביותר בישראל, תחושת אי-הוודאות לא פחותה. אורטל, תושבת המקום, מספרת על ההרס שפקד את ביתה. "הבית של המשפחה שלי נפגע לא מטיל אלא מפעילות צה"ל בעקבות ירי של טנק מהחנייה שלנו", היא מספרת. לדבריה, הבית הושפע באופן חמור מהפגזות במשך חודשים רבים, ונותר חשוף לנזקים נוספים לאורך כל תקופת המלחמה. כיום, משפחתה מתמודדת עם שיח מול מס רכוש כדי להביא את הבית למצב שניתן יהיה לשוב אליו.
אורטל מדווחת גם על הנזק לתשתיות במטולה שמכביד על שגרת החיים המקומית. הרחוב הראשי נפגע בצורה קשה, עם חריצים שנוצרו משיירות טנקים, מדרכות שבורות, וחלקים חסומים. "המקום כולו מרגיש כמו אזור מלחמה פר אקסלנס", היא מתארת. האווירה הזאת מקשה על תושבי מטולה לשוב לחיים רגילים. למרות האתגרים, אורטל מתארת את הרצון העז לשוב למקום בו גדלה: "ברור לי שאני רוצה לחזור למטולה ולקיים שם את החיים הבוגרים שלי כאן, אבל התחושות מעורבות. אנחנו לא נוכל לחזור כמו שאר היישובים".
מאז שהתחילה הפסקת האש כבישי הצפון הרבה יותר עמוסים ברכבים, יש הרבה אנשים שמטילים ובתי הקפה שנשארו פתוחים מתחילת המלחמה מלאים עד אפס מקום. "בעברי עבדתי באגמון החולה, אני עבדתי בתיירות כל חיי", אומרת אורטל. "זו הפרנסה של עיקר החבר'ה פה בצפון ובעיקר בני הנוער. אין דבר חשוב מזה, זה מניע את הכלכלה, זה אנשים שבסוף זה עוזר להם לקנות את האוכל שלהם וזה כל כך חשוב כי אנחנו בנויים על תיירות – חורף וקיץ".
הצפון אחרי המלחמה: תיירות חיובית או חוסר רגישות לסבל המקומי?
במטולה, כמו בשאר הצפון, החזרה לתיירות לא מתקיימת במנותק מהמציאות הביטחונית והחברתית של תושבי האזור. אורטל מציינת את הסוגיה הרגישה של "תיירות מלחמה". היא מתארת את התחושות הקשות של תושבי המקום כשמטיילים או מבקרים פוקדים את האתרים במטרה לראות את נזקי המלחמה: "הגענו למצב שכיתת הכוננות מתעסקת לאבטח את השער כי יש שיירות תיירים שעולות במקום לאבטח את מטולה. הם נאצלים להתווכח עם עוברי אורח שרוצים לבוא לראות ומסבירים להם שהכניסה היא לתושבים בלבד".
כפי שמסבירה אורטל, מעבר למטיילים שפוקדים את שמורות הטבע של הצפון, יש גם לא מעט מהם שנכנסים לשטחים פרטיים: "יש אנשים שהם לא תושבים שנכנסים לבתים שנהרסו, לוקחים דברים למזכרת ומצלמים ובחלק מהמקרים בעלי הבית עוד לא היו בבית מאז שהוא נפגע, נשרף או נהרס. אבל תיירים מרשים לעצמם להגיע ולקחת דברים. אני לא מצליחה להבין את זה וזה די מזעזע אותי שהאנשים לא מבינים שלא באמת נגמרה המלחמה, אנחנו עוד בתוך הסיפור, תנו לנו רגע להבין מה קורה עם הבית שלנו, זה העיתוי הלא-נכון. אם אתם רוצים לעזור אז תתרמו, תפעילו את הילדים ועוד – תחשבו קהילה. אם אתם באמת סקרנים כל כך לראות את הבתים, תמתינו עוד קצת ובסוף אתם תראו את מה שאתם רוצים וכולנו נצלם ונעלה לרשתות. אבל רק תנו לנו קצת זמן".
אורטל מסיימת בכך שהיא מביעה אכזבה מהתייחסות הממשלה לאזור: "המדינה לא תמיד דאגה לאזור הזה גם לפני המלחמה. אנחנו צריכים יותר תקציבים ומשאבים לשיקום האזור, ולא רק בשביל להחזיר את התיירים. אנחנו צריכים גם מקומות תעסוקה, שירותים ציבוריים, תשתיות, ומקומות לבילוי ותרבות".
החזרה של התיירים לצפון היא בהחלט סימן חיובי לעתיד, אך תחושת הביטחון והשלום טרם שבה לאזור. בעוד שבעלי עסקים מקומיים וחלק מהתושבים שואפים לחזור לשגרה, רבים עדיין לא יכולים לחוש בביטחון אמיתי. ההתמודדות עם נזקי המלחמה, תחושת היעדר אמון במצב הביטחוני, והשאלות לגבי העתיד הקרוב, גורמים לרבים מהם להרגיש שהחיים בצפון לא שבים למסלולם. ההתחדשות התיירותית, אם כי מבורכת, לא מצליחה להסתיר את הצורך בשיקום אמיתי של האזור, שייתן לתושבים תחושה של ביטחון ושיקום ארוך טווח.