שנה לשבעה באוקטובר – והזעקה של הורי החטוף שנרצח: "צריך לפעול עכשיו – אין שנייה לבזבז". רייצ'ל וג'ון גולדברג-פולין, ההורים של הירש שנרצח בשבי בעזה יחד עם חמישה חטופים נוספים, התראיינו אמש (חמישי) ל"מהדורה המרכזית" ושיתפו במאבק שלהם לשחרור החטופים - ובהזדמנות שלא מומשה על ידי המנהיגים בישראל.
"הייתי אומר שאני במצב נורא", שיתף ג'ון בתחילת הריאיון, כחמישה שבועות אחרי שגופת בנו הושבה לישראל. "בתקופה הזאת בשנה, 'שנה טובה' היא הברכה הסטנדרטית שכולם מתקשים לומר הפעם. הברכה שלי הפכה ל'שנה של נחמה'. שתהיה שנה של נחמה לאנשים, זה מה שאני מאחל לנו ולמדינה".
"התשובה לשאלה איך נעבור את שארית החיים שלנו ללא הירש לא נהייתה ברורה יותר, ממש לא", מודה רייצ'ל. "אני חושבת שכדי לתפקד ב-11 החודשים לפני שהירש וחמשת החטופים היפהפיים נרצחו, הייתה לנו משימה - שדרשה הדחקה של המון אימה וטראומה. אני מרגישה שארזתי את הרגשות בהמון מזוודות, שמחכות שאפתח ואפרוק אותן".
"אני מפחדת מאוד להבין איך נראה ההמשך, בלי הירש בתוכו – אני לכודה בהווה באופן קיצוני", היא שיתפה. "אני חושבת על איך אני שורדת את היום, ואם אני חושבת שלא אוכל לעשות את זה – אז אני חושבת על איך אשרוד את השעה הבאה, ואם זה נראה קשה מדי – אז רק רבע השעה הבאה. לפעמים זה גם הדקה הבאה". רייצ'ל המשיכה: "זה מבלבל מאוד לנסות לעכל את הלא נודע המוחלט הזה, שהוא עתיד בלי הירש".
התנאים הקשים בעזה - ומציאת גופות החטופים
הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אלכס לובנוב ואורי דנינו ז"ל נמצאו ירויים במנהרה באזור רפיח בחודש שעבר. "הטראומה מועצמת מהעובדה שבאמת הייתה לנו תקווה", סיפר ג'ון. "לדעתי הייתה תקווה לאנשים סביבנו ולכל העולם, שלמד להכיר את הירש ואת האחרים, שהם יחזרו הביתה – זו רק הייתה שאלה של איך ומתי".
"הניגוד הבוטה הזה, להחזיק בתקווה כזאת זמן רב כל כך – ואז שהיא תתרסק פתאום כפי שזה נגמר, זה עוד עולם רגשי שלם", הוא הוסיף.
ג'ון ורייצ'ל ממשיכים לספור את הימים שעברו משבעה באוקטובר. בניסיון להבהיר את הדחיפות בשחרור החטופים, רייצ'ל סיפרה על התנאים במנהרה שבה שהו החטופים. "הם נמצאו במנהרה נטולת אוויר וחשוכה לגמרי, בלי מים זורמים", שיתפה.
"הם כולם היו רזים לגמרי ומחוררים מכדורים", תיארה. "הירש היה בגובה 1.80 מטר והוא שקל 53 ק"ג כשקברנו אותו. היו לו כל מיני פצעים על כל גופו מ-11 החודשים שהוא הוחזק בשבי. כמובן, הזרוע החזקה שלו הייתה חסרה, על זה אנשים ידעו".
רייצ'ל הוסיפה: "היה כדור שעבר דרך כף ידו הימנית, אנחנו חושבים שהפציעה שלו הייתה כתוצאה מהגנה עצמית. יש לו פצע ירי גם בכתף, בצוואר, פצע יציאה בראש והוא נורה מטווח אפס. נמצאה אבקת שרפה גם בעורף, שם ירו בו גם".
"הירש נמצא על הברכיים שלו, כאילו שהוא התמוטט והיה על הברכיים", תיארה. "הוא נמצא עם עדן היפה. ראשה היה על חיקו או על צידו. זו הייתה סצנה מחרידה. כולם היו רזים כל כך, כולם נורו פעמים רבות מטווח אפס".
רייצ'ל המשיכה: "היו בקבוקים של שתן, שתן כהה מאוד, שנמצאו ברחבי מנהרה, שמראים כמה מיובשים הם היו. היה דלי פלסטיק ששמו אותו בקצה המנהרה, בשביל 'קצת פרטיות'. זה פשוט סיוט". לדבריה, במשך הזמן המשפחה מגלה עוד ועוד פרטים על התנאים שבו הירש והחטופים הנוספים הוחזקו.
"אני תמיד קוראת להם 'ששת היפהפיים'", אמרה, " כי אני באמת חושבת עליהם כשישה יפהפיים. ככל שהכרנו את המשפחות הכרנו יותר את התכונות שהיו לששת האנשים הללו".
המאבק לשחרור החטופים – שנמשך
"היו לנו הרבה פגישות ב-330 הימים שבהם היינו פעילים במאבק", סיפר ג'ון. "אתגרנו מקבלי החלטות ואמרנו: 'חסרה לכם תחושת דחיפות. אנחנו צריכים להחזיר את האנשים האלה הביתה היום'". לדבריו, הוא שאל את מקבלי ההחלטות למה הם מעריכים שלחץ צבאי – לא יביא להוצאות להורג של החטופים.
"אמרו לנו בכל מקום, 'לא, זה לא ייגמר ככה', ושאלנו: 'למה שזה לא ייגמר ככה'. אמרו לנו שהם נכס", שיתף.
רייצ'ל הצטרפה: "אנחנו ומשפחות נוספות הרגשנו שמקבלי ההחלטות לא מרגישים את הדחיפות, כי הייתה תפיסה כזאת שהם יחזרו הביתה, גם אם ייקח קצת זמן. זה היה מסוכן כל כך וכל הזמן ציינו את זה בפני אנשים".
"ואולי חלק מהתקווה שלנו הייתה מדבקת מדי", תהתה רייצ'ל, "אולי התקווה אפילו גרמה לאנשים שנכחו בשולחן הדיונים ולאנשים בעלי הכוח להאמין שכולם יחזרו הביתה. עכשיו שאנחנו יודעים איך הם נמצאו - זה ברור כל כך שאין שנייה לבזבז".
"אנחנו צריכים לפעול עכשיו", הבהירה רייצ'ל. "יש אנשים היום, בעודנו יושבים פה ומדברים, שנמצאים באותם תנאים, והם בטח החמירו". ג'ון הוסיף: "פספסנו את הדחיפות עבור השישה, ששת היפהפיים. אני מקווה שנוכל לגרום לאנשים להבין את הדחיפות, אבל אני חושש שזה הולך בכיוון ההפוך".
ההחמצות במשא ומתן
"היו נקודות בדרך שבהן התנהלו דיונים", סיפר ג'ון. "אני מאמין נחרצות שהיו הזדמנויות לסגור עסקאות לשחרור חטופים. הרציונל שבגללו לא עשו זאת השתנה בכל פעם, בין אם זה משהו בנוגע למסדרון נצרים או לציר פילדלפי או איך עוברים אזרחים עזתים בחזרה מהדרום לצפון או אורך ההפוגה".
"שר הביטחון בישראל, הרמטכ"ל בישראל, ראש השב"כ, ראש המוסד, מי שהוביל את המשא ומתן, כולם אמרו בפומבי ביולי, 'אנחנו צריכים לתפוס את ההזדמנות הזאת'", נזכר ג'ון. "אבל היו לחצים: לחצים פוליטיים, מכתב שחתמו עליו רבנים חשובים ובעלי השפעה, שלדעתי מעולם לא הבינו אפילו את התוכן של עסקה שיכולה להיעשות. הם דחו את הרעיון של עסקה באופן עקרוני".
"היו פוליטיקאים מקבלי החלטות שמסיבות כלשהן לא תפסו את ההזדמנות הזאת" המשיך ג'ון. "ופספסנו אותה. באמת יש הרגשה שמשהו השתבש בקבלת ההחלטות פה".
רייצ'ל וג'ון ביקשו שפוליטיקאים לא יגיעו לשבעה על הירש. "זה נעשה בצורה נחמדה, לא היו מריבות, לא הייתה מהומה", שיתפה רייצ'ל. "כשאתה מחליט לעשות משהו שאתה יודע שהוא לא נכון – אתה נושא בעונש על החטא הזה. אל תבוא ותבקש ממני לסלוח לך על החטא הזה, אני לא הכתובת הנכונה".
"אני מאתגרת את האנשים שרצו לבוא אלינו אחרי שהם בחרו לא להציל את השישה", היא אמרה, "יש לכם 101 הזדמנויות עכשיו. תעשו את זה. וזאת התשובה. אתם לא צריכים לבוא אליי ולבקש מחילה".
"האם עכשיו יחשיבו אותנו, כשכבר אין לנו ילד בשבי?"
"אני חושבת שהרבה פעמים עושים 'גזלייטינג' למשפחות חטופים, וגורמים להן להרגיש שהם מדברים בצורה קלישאתית והיסטרית כי האדם היקר להן נמצא שם", האשימה רייצ'ל. "ניסינו לדבר בעולם וגילינו שזה שימושי לא לצעוק. אבל באיזושהי נקודה, כשהכאב שלנו כל כך גדול, אני כן תוהה מתי מותר לנו להרים את קולנו".
"עכשיו, כשהאדם היקר לי לא נמצא בעזה, האם עכשיו יחשיבו אותי?", תהתה רייצ'ל. "האם לקול שלי יש יותר ערך עכשיו, כשאין לי ילד במצב הזה יותר? משפחות החטופים נתנו לכם 367 ימים. לא הצלחתם – זה אומר שמשהו לא בסדר".
"יש לי הרגשה שאנחנו מתעסקים בכל כך הרבה דברים לגיטימיים אחרים שהורדנו את הרגל מהגז מסוגיית החטופים", הוסיף ג'ון.
ראש הממשלה נתניהו ביקש לשוחח עם רייצ'ל וג'ון, אך הם סירבו. "קיבלנו הודעה מהלשכה שלו, ובחרנו באותו זמן לא לדבר איתו. אני לא ממש יודע מה היינו אומרים לפוליטיקאים, למקבלי החלטות, לרבנים מסוימים, שלדעתנו כשלו במקרה שלנו", הסביר ג'ון.
איך אתם מסבירים את העובדה שהירש הפך לדמות כל כך מוכרת ואהודה?
"הסרטון הזה, של הירש נחטף, הפך לסרטון שפשוט הופץ בכל העולם והוא הפך למישהו שאנשים הכירו. לדעתי קל יותר לקבל דברים קשים בחתיכה קטנה. אנשים חשבו שהוא יכול היה להיות הבן שלהם, אח או שכן – באמת הרבה אנשים הרגישו ככה לגביו", סיפרה רייצ'ל. "הוא פשוט ילד רגיל. אני קוראת לו ילד כי הוא תמיד יהיה הילד שלי".
"זה הפתיע אותנו שאלפים הגיעו לשבעה", שיתפה רייצ'ל. "ריצ'רד ורותם, שהם חברים יקרים, אמרו: 'אנחנו נצטרך להקים אוהל'. ואמרתי, 'למה? בואו פשוט נוציא את הספה מהסלון'". לדברי רייצ'ל, "זה היה טראגי לחוות את השבעה בצורה הזאת. זו לא באמת הייתה שבעה, זה היה משהו אחר. אנחנו היינו אלה שניחמו את אלו שבאו. זה היה סוריאליסטי".
"חשבנו שזה הגיע מכך שהאומה במקום רע ממש. המדינה בטראומה", הסביר ג'ון. "זו פשוט הייתה כזאת נפילה, שאנשים צריכים תיקון, ודרך אחת לעשות את זה היא להיות ביחד, ליצור איתנו קשר, ליצור קשר עם חמש המשפחות האחרות. אולי אנחנו מקווים שאפשר יהיה להפוך את זה למשהו טוב".
"אנחנו מדברים על זה, האם נחזור למי שהיינו קודם?", שיתף ג'ון. "האם נחזור לעבודות שעבדנו בהן ב-5 באוקטובר בשנה שעברה או שאנחנו אמורים לעשות משהו אחר? ולדעתי דבר אחד שראינו בבירור זה שישראלים, ואפילו העולם, רעבים למשהו, ואני לא אומר שאלהה ג'ון ורייצ'ל, אבל, אנשים באים אלינו ואומרים 'אנחנו צריכים קולות של בהירות, של שפיות'. אנחנו אומרים לעצמנו, אנחנו רק הורים שכולים, כלומר, אני לא בטוח שאנחנו הקולות האלה".
"תמיד אהבתי להיות אדם אנונימי", הוסיפה רייצ'ל. "ועכשיו כאנשים רואים אותי זה דבר נורא. הם מתחילים לבכות, פורצים בבכי. זה קשה מאוד להיות הטריגר לרגשות כאב עבור אנשים. אני יודעת שכולם באים ממקום טוב, אבל זה כואב".
"היינו כלים במשחק"
רייצ'ל סיפרה: "למדתי המון במהלך השנה האחרונה על הפוליטיקה, ואני באמת חושבת שזה משחק ושאנחנו היינו כלים במשחק הזה ושהחטופים הם כלים ושהירש היה כלי, וכפי שכל מי שמשחק שחמט יגיד לך - על פיונים אפשר לוותר".
"אנחנו שואלים אם אנשים היו כנים איתנו ואני מודה שאני מתקשה לסמוך על כל בעלי הסמכויות בעולם, ולדעתי מגיע לנו להיות סקפטיים", אמר ג'ון. רייצ'ל הבהירה: "אנשים אמרו לנו, 'הוא כמו הבן שלנו', אבל אל תגידו את זה, כי אני יודעת שאם זה היה הבן שלך היית מתנהג אחרת".
"היה לי אותו במשך 23 שנים ושלושה ימים", שיתפה. "ואז הוא הלך למסיבת הנובה והוא נגנב ממני ומג'ון ומהחיים שלו ומעצמו במשך 328 ימים. אני רוצה להאמין שעכשיו הוא בסדר. השאלה היא איך אנחנו נהפוך להיות בסדר?".
"אנחנו נחלים", היא הבהירה."אפשר להחלים ולעבור את החיים בהרגשה שהתברכת שהיה לך את האדם הזה, ואנחנו מרגישים כך. היו אנשים שיצאו מאושוויץ והיו להם חיים טובים לאחר מכן. הם מעולם לא שכחו את ההורים שלהם ואת האחים שלהם שהם איבדו שם, אבל הם יצאו והחליטו, וזה דרש מאמץ עצום. אבל, יש אנשים שיצאו משם - ומעולם לא עזבו את אושוויץ".
"אנחנו באבל, אנחנו סובלים, אבל אנחנו בוחרים לחיות את החיים", חתם ג'ון. "אנחנו צריכים לעשות את זה בשביל עצמנו, אנחנו צריכים לעשות את זה בשביל הבנות שלנו, ואנחנו צריכים לעשות את זה כי הירש היה רוצה שנעשה זאת. אז אנחנו נחיה את החיים".