בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים נערך היום (ראשון) טקס הזיכרון הממלכתי לנרצחי טבח שבעה באוקטובר ובפיגועים שהתרחשו מאז, במלאת שנה לפרוץ המלחמה ולטבח.
בטקס נאמו נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו. במהלך נאומו של נתניהו החלה מהומה בקהל כאשר ניר תמם, יתום ממלחמת לבנון השנייה, צעק לעבר נתניהו צעקות מחאה.
אחרים בקהל קראו לעברו של תמם: "תתבייש". ראש הממשלה המתין על הדוכן בשקט ולא הגיב ולבסוף חזר לנאום. תמם, שאביו נהרג מירי של קטיושה במלחמת לבנון השנייה, טען שאינו מקבל סיוע מהמדינה ושהוא חי לבד.
כמו כן, נשאו דברים יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה אייבי מוזס ואיריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל שנחטף ונהרג בשוגג ברצועת עזה.
הנשיא פתח את דבריו בפנייה למשפחות השכולות וביקש מהם סליחה: "משפחות שכולות יקרות ואהובות, אני יודע שדבר לא יוכל לרפא את עולמכן שחרב. כל שנותר לי הוא לחבק אתכן ולייחל בשם עם שלם שתזכו למזור ולנחמה, ושנדע להיות ראויים לקורבנכן. אני עומד כאן היום, כנשיא המדינה בשם מדינת ישראל ומבקש מכן סליחה. סליחה שנכשלנו בהגנה על יקיריכן. סליחה על הפרת החוזה הבסיסי והמחייב ביותר בין מדינה לאזרחיה – ההגנה על ביטחונם וחייהם".
הנשיא קרא לשובם של החטופים שנמצאים כבר יותר משנה בעזה: "יחד אתכם אני מייחל, ומתפלל, וזועק שוב ושוב ושוב לשובם של החטופות והחטופים, שזועקים אלינו כבר יותר משנה מתוך המנהרות החשוכות. קול דמי אחיותינו ואחינו צועקים אלינו מתחת לאדמה, ואנחנו חייבים לפעול בכל דרך להציל אותם ולהביא אותם הביתה".
עוד אמר הנשיא כי "יצרנו לנו כעת חלון הזדמנויות שאנחנו מוכרחים לממש. קדושת החיים שזורמת בעורקינו כאומה וכמדינה מחייבת אותנו למלא בדחיפות את הצו האנושי, המוסרי, היהודי והישראלי העליון. ולהשיבם. מי לביתו, ומי לקבר ישראל".
איריס חיים: "הם רצחו את הילדים שלנו אבל לא את הנשמה שלנו"
אימו של יותם חיים ז"ל שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר ונהרג בשוגג יחד עם סאמר פואד אל-טלאלקה ואלון שמריז נשאה דברים בטקס. היא סיפרה בנאום שלה: "הפכנו מאנונימיים להורים של... האחים של... הסבים של... הפכתי מ'איריס', ל'איריס, אימא של יותם חיים'".
חיים דיברה בדמעות על חוויותיה מהיום הטראומטי ב-7 באוקטובר: "החג הפך לסיוט שנמשך שעות ארוכות. חווינו אוזלת יד. ההודעות האחרונות של יותם חקוקות בזכרוני. 'אמא הם כאן. אם לא אשרוד, אני אוהב אתכם'". חיים סיפרה על אות החיים האחרון שקיבלה מבנה: "הדקה 10:44 תיזכר לנצח כזמן האחרון שקיבלנו אות חיים מיותם. לא קיבלנו נשיקה או קריצה ג'ינג'ית שמלווה חיוך ביישני".
"אני מרגישה שאחד הדברים שמנחמים אותי היא העובדה שאני לא לבד". אמרה חיים. "אני חיה בתוך עמי. עם שעדיין באבלות ועדיין נלחם על חייו ובוכה מתיו ומתפלל לשובם חטופיו".
חיים חתמה את דבריה ואמרה: "במסע הזה מתגלים גיבורים עזי לב עם מדים ובלי מדים. עם ישראל היפה שבוחר כל רגע לא לוותר. הם רצו לרצוח את הילדים שלנו ועשו זאת אבל הם לא יכולים לרצוח את הנשמה שלנו".