אימה ואחיותיה של החטופה עדן ירושלמי ז"ל שנרצחה בשבי חמאס שוחחו אמש (שלישי) עם חדשות 12 וסיפרו על המאבק שהובילו להחזרתה הביתה במשך 11 חודשים. הן סיפרו על קופסאות המזכרות שהכינו ליום שתחזור, על טיסות ההסברה לארה"ב, על התמיכה שזכו לה מאנשים רבים - ובעיקר על הגעגוע והטירוף במהלך כל התקופה.

שירית, אימה של עדן ז"ל, שיתפה שלפני שבתה נרצחה, המשפחה קיבלה ממנה אות חיים אחרון. "היא חיה, וסבירות גבוהה שהיא בקבוצה", אמרה. "לא ידעו לומר לנו אם היא במנהרה או דירה, לא ידעו להגיד לנו גם על נקודה ספציפית - ידעו להגיד שהיא באזור רפיח, זה הכול. זה עוד יותר עודד אותנו". עוד הוסיפה שירית: "התחושה הכי חזקה אצלי היא פספוס, כי היא הייתה חיה - 11 חודשים היא שרדה".

שני, אחותה של עדן ז"ל, פתחה דף קטן שנמצא בתוך כל המזכרות והחפצים. "זה רצף האירועים של 7 באוקטובר", היא סיפרה. "6:34 בבוקר, עדן התקשרה אלינו פעמיים לגבי הרקטות. 8:21, עדן שוב התקשרה אלינו - השיחה ארכה שעה, 47 דקות ו-19 שניות, עד השעה 10:08". כשנשאלה מדוע תיעדו את כל זה, השיבה שני שהן ניסו לעקוב אחרי המסלול של עדן, כדי שאולי יוכלו לאתר אותה". 

אימה ואחיותיה של עדן ירושלמי ז"ל
אימה ואחיותיה של עדן ירושלמי ז"ל

בחזרה ל-7.10

זו הייתה הפעם הראשונה שלה כברמנית במסיבה גדולה, אמיתית. עדן ז"ל התרגשה והייתה שמחה כל כך - עד שהכול קרס. ההקלטה שלה משוחחת עם מוקדנית המשטרה ומספרת על כך שהיא נמצאת במרכז הירי והתופת תוך שהיא נמצאת במנוסה - הפכה למפורסמת. 

שני אחותה של עדן שחזרה: "ישבתי ליד המיטה והחזקתי את הטלפון. מאי ישבה לידי והחזקנו ידיים ממש חזק. עדן אמרה לנו בטלפון שהיא נמצאת בתוך מכונית והיא עם שתי בנות מתות. רק אחרי שעה היא אוזרת את האומץ לצאת מהרכב. בשלב הזה השיחה בינינו מתנתקת כי הסוללה שלה נגמרת בטלפון - ואחרי דקה היא חוזרת אליי מטלפון של חברה שלה שנרצחה ברכב". במקביל, עדן ממשיכה לברוח, תוך שהיא מדברת גם עם המשטרה - כך היא עוברת 5 קילומטרים.

לפני חודש בדיוק צוות של חדשות 12 התלווה לשירית, שני ומאי לחורשה ההיא ברעים. הפעם האחרונה שהיו שם הייתה בנובמבר. "תמיד אנחנו אומרים שזו לא השאלה של אם - זו שאלה של מתי", אמרו אז באופטימיות. הן חזרו לשיח שמאחוריו התחבאה עדן, ונזכרו במילותיה המצמררות שאמרה בשיחת הטלפון איתן: "אני חושבת שהם רואים אותי - שני, תפסו אותי".

הן לא הפסיקו לדמיין את הרגע שבו עדן תחזור. "זה מה שמצליח להרים אותנו", אמרה שירית. "אני אהיה האימא הכי מאושרת בעולם. אני ארצה לגעת בה, לחבק אותה, לא לעזוב אותה. סוף-סוף נחזור להיות משפחה שלמה ומאושרת".

שני ירושלמי, אחותה של עדן ירושלמי ז"ל
שני, אחותה של עדן ירושלמי ז"ל

רגע הבשורה המרה

שני סיפרה שהן קיבלו אות חיים ראשון מעדן רק אחרי 5 חודשים - אבל במשך כל הזמן הזה הן האמינו שהיא חיה. "ידענו, הרגשנו את זה בתוכנו", היא אמרה. באותו יום ארור בשבוע שעבר, הן כלל לא הרגישו שמשהו רע קורה וקשור אליהם".

שירית שיתפה: "הייתי צריכה לצאת לחגוג את יום ההולדת שלי - יום הולדת 50. הייתי לבושה, ואז הקצינה התקשרה ואמרה שיש שמועות ושעדן נמצאת ברשימה של הגופות. אני לא ידעתי מה לעשות. הייתה לי הרגשה ממש חזקה שזאת שמועה, אבל אז התחלתי לקבל הרבה הודעות - והתחילו גם להגיע אנשים ושכנים לבית. גם הקצינה הגיעה אלינו וישבה איתנו עד קרוב לשלוש בבוקר. חצי שעה אחרי שהיא הלכה היא התקשרה ואמרה שהיא בדרך אלינו עם קצינים נוספים".

שירית הוסיפה על הבוקר הקשה שלאחר מכן: "שאלו אם אני רוצה ללכת לראות אותה באבו כביר. אמרו לי שזה קשה, אבל 11 חודשים לא ראיתי אותה - אין סיכוי שלא אלך. כשהגענו לשם אז הסבירו לנו שיש לה פציעות ירי מאוד קשות, אז הם יכסו את הפצעים כדי שאוכל להיפרד ממנה. אבא של עדן נכנס קודם, וכשהוא יצא הוא אמר לי לא להיכנס - זה לא יעשה לי טוב. אבל רציתי להיכנס. נישקתי אותה באזור הפנים והתחלתי לצעוק והתנצלתי. אמרתי לה, 'עדן, תסלחי לי'".

שירית ירושלמי, אחותה של עדן ירושלמי ז"ל
שירית, אימה של עדן ירושלמי ז"ל

גם שני ומאי נכנסו לחדר, אבל פחדו לראות את פניה של עדן ז"ל. "חשפנו את הידיים ואת הרגליים, שזה מספיק לנו כי אנחנו יודעות לזהות", הן אמרו. "יש לה רגליים וידיים מאוד ייחודיות". מאי הבחינה שעדן הייתה רזה באופן קיצוני: "חיבקתי אותה ויכולתי להרגיש ממש את עצם האגן שלה, זה היה כמו שלד". גם שירית התייחסה לכך: "אחרי הדוח הפתולוגי קיבלנו עדכון שהיא שקלה 36 קילו. לפני כן היא שקלה בסביבות 47 קילו. היא ילדה רזה, אבל לא ככה - זו תת-תזונה. איך היא הצליחה לעמוד על הרגליים? 36 קילו, ילדה בת 24 - זה מוטט אותנו".

שירית, שני ומאי דיברו גם על הסרטון של עדן מהשבי. "הוא קרע לנו את הלב", אמרה שירית. "הפיצו אותו אחרי שקברנו אותה, שזה היה עוד יותר קשה. כל כך התגעגענו ורצינו לראות איזשהו אות חיים ממנה. ראינו את העיניים שלה, שקועות ועייפות - היא הייתה נראית מותשת ומיואשת".

מאי ירושלמי, אחותה של עדן ירושלמי ז"ל
מאי, אחותה של עדן ירושלמי ז"ל

השבעה

מאות רבות של מנחמים הגיעו בכל יום לשבעה שהתקיימה במרכז שכונת הארגזים שבדרום תל אביב. הבנות התמסרו וסיפרו לכולם על עדן שהייתה כל כך מצחיקה ומלאת אור, תוססת ואוהבת חיים. זוג אחד הגיע וסיפר להן שעדן הצטלמה בסטודיו שלהן - ונתן להן שלוש תמונות שלה, מחייכת. אישה אחרת באה עם התינוקת שלה וסיפרה שהיא קראה לה עדן. בחור דתי אחר, לקח טיסה במיוחד לארץ כדי לנחם את משפחות ששת החטופים שנרצחו. שני אמרה: "כל יום מפוצץ פה באנשים ובלוויה היו אלפים - ההנצחה הזו מגיעה לה". 

הבנות סיפרו שגם נשיא המדינה וראש הממשלה הגיעו לנחם אותן. הן נשאלו האם הממשלה עשתה מספיק, ושירית השיבה: "קשה לי להאמין שמישהו הפקיר את החטופים, וזה לא משנה מי יושב בממשלה. קשה לי להאמין שבן-אדם אנושי יזניח ככה את החטופים".

גם דובר צה"ל, דניאל הגרי, ביקר אותן פעמיים. בפעם האחרונה, מיד בתום השבעה, הוא סיפר להם על התנאים הקשים שבהם הוחזקו השישה. "המנהרה הייתה נורא-נורא צרה, אנחנו יודעות שאנשים גבוהים לא יכלו לעמוד", סיפרה שני. שירית הוסיפה: "היו שם חטיפי אנרגיה - זה רוב האוכל שהיה להם שם". מאי שיתפה: "אני חושבת שהם הצליחו לשרוד במקום כזה רק בגלל שהם היו קבוצה מאוד חזקה".

הן נשאלו האם הן חושבות על עדן ברגעים האחרונים שלה. "אני כל הזמן מדמיינת את הרגעים האחרונים האלו", שיתפה מאי בכאב. "מתי הם הבינו שהולכים לרצוח אותם? אני יודעת שהם בטח נלחמו בטח על החיים שלהם - זה ברור לי. הם היו באמת אמיצים וגיבורים - גם בשניות האחרונות האלה". שירית אמרה: "המחשבה הזאת לא עוזבת אותי - איך המחבלים כיוונו אליה את הנשק? האם היא הספיקה להבין? כמה זמן זה לקח? האם היא ראתה חבר שלה מהמנהרה שירו בו? הלוואי ואני אקבל תשובות".

ביתה של עדן ירושלמי ז"ל
ביתה של עדן ירושלמי ז"ל

השלב הבא

השלטים של עדן עדיין נמצאים בכניסה לבית - וגם בכל השכונה. שירית אמרה שעדיין קשה לה להוריד אותם, אז העניין יידחה במעט. "כתוב 'Bring Her Home Now' - לא הצלחנו", היא אמרה. שני הוסיפה: "לא הכנו את עצמנו לזה. הכנו את עצמנו לרגע שבו היא חוזרת ואנחנו מלוות אותה בתהליך השיקום. לא ראינו בשום שלב סוף אחר. אנחנו צריכות לראות מה אנחנו עושות, מה השלב הבא".

שירית שיתפה: "איך אני אצליח להתרומם מזה? לאבד ילדה זה גדול עליי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. באו אליי הרבה אימהות שכולות לנחם אותי ושאלתי אותן איך אפשר לעבור את זה. זה לא משהו שיעבור - נצטרך ללמוד לחיות לצד זה".

מאי אמרה: "עדן הייתה בן-אדם כל כך שמח - אני רוצה ללכת בדרכה. אני רוצה לצמוח מזה כי אני יודעת שהיא הייתה רוצה שאנחנו נצמח מזה - ושנהיה ביחד, מאוחדות. אני כן אצא החוצה, ואני כן אחיה את החיים שלי כי אני יודעת שזה מה שעדן הייתה רוצה". שני הוסיפה: "המשפט שהכי היה מזוהה עם עדן זה 'תמצאו אותי, טוב?', אותו משפט שאמרה למוקדנית המשטרה. ואנחנו חושבות שכהנצחה אנחנו נשנה את זה ל-'תזכרו אותי, טוב?'".